כלים ושיטות לניהול אנרגיה | ניקוי רעלים, טכנולוגיה ומדיה

כלים טכנולוגיים ומדיה משמשים אותנו לתקשורת, העשרה, ביטוי, שיתוף. הם גם יכולים לשאוב את האנרגיה שלנו ולגרום נזק למערכת העצבים. אלה שרואים עצמם 'ניטראליים' והגיוניים, אומרים שכלי הוא טוב או גרוע רק כפי מידת האדם שמשתמש בו. די, נו. זה היה נכון אם לא היו מפציצים אותנו במאה השנים האחרונות בפרסום מאסיבי, ומעסיקים פסיכולוגים כדי למצוא כל דרך לגרום לנו להשתמש בטכנולוגיה ולצרוך מדיה.

אלה שרוצים להיראות 'אכפתיים' או עדכניים, אומרים שכמו שהעולם היום, חייבים להיות מחוברים, אחרת נשארים מאחור. ומה אם זה מקרה חירום? אין לי מושג למה כל כך הרבה חושבים שהם כבאים. אני רק יודעת שלחיות במצב רצוף של התראת שווא, סוחט אנרגיה. 17,000 – זו כמות המסרים ש'מחוברים' חשופים אליה מדי יום. לא פלא שכל כך הרבה אנשים חיים בסטרס ואין להם כוח לכלום.

יש כל כך הרבה מידע לפספס, שגם כך אנחנו מפספסים קרוב למאה אחוז.

כיצד התדרדרו יחסי עם הטכנולוגיה והמדיה לרמת שימוש הגיוני

ערב אחד בשנת 2008, כשחזרתי הביתה מהופעה, מצאתי את הבנות שלי ישנות עם כמה מחברותיהן מול טלוויזיה דולקת בסלון. לא משהו יוצא דופן מלבד העובדה שבטלוויזיה, ראיתי את משתתפי העונה הראשונה של התכנית "האח הגדול" ישנים במיטותיהם. העולם האמיתי ישן מול העולם הווירטואלי. תמונת המראה הזו הדליקה אצלי נורת אזהרה.

בבוקר שלמחרת, הטלוויזיה נשלחה החוצה שלא על מנת לחזור לעולם. כמה שנים אחריה כבה הטלפון הנייד. כל האפליקציות של רשתות החדשות הוסרו מהטאבלט. אני ממעטת להתעניין בתכניות חדשות ואקטואליה בכל מדיום, במיוחד אם יש בהן פרשני אפוקליפסה שמרגישים חובה למלא את הזמן ומראיינים חוזי שחורות שלא נותנים לדבר. לתפיסתי, אם קרה משהו שאני באמת צריכה לדעת, אני כבר אשמע על זה. בלי קשר לאם זה משהו טוב או רע, תנודות המצב רוח הקולקטיבי הזה גדולות על האנרגיה שלי. אני לא יכולה לשאת את זה ואני לא חושבת שמישהו צריך לשאת את זה.

אני קוראת ספרים ומאמרים, מאזינה לכמות מצומצמת של פודקסטים, בקושי רואה ווידיאו ולעיתים רחוקות הולכת לקולנוע. אני סלקטיבית מאוד בעניין מה נכנס. כל מה שקשור באלימות, רדידות וכל מה שחוזר על משהו שכבר קיים, לא עובר את הסף. זה צריך להיות משהו באמת מיוחד או שאני מאוד אוהבת. זה מה שעובד עבורי ועבור האנרגיה שלי.

עם הזמן, קלטתי שאני נהיית יותר ויותר רגישה לשדה האלקטרומגנטי של מכשירים. למדתי לעבוד מול מחשב בלי להחזיק את היד על העכבר כל הזמן. אני מבחינה בין עבודות שניתן לעשות לא מול מחשב לעבודות שמחייבות שימוש במכשיר טכנולוגי ומקפידה להשתמש בכלים לא טכנולוגיים כמה שאפשר. אני לא חושבת מול מחשב אלא בהליכה או מול נייר. אי מגבילה את החשיפה שלי ככל שניתן.

בכל פעם שאני מתנתקת בגלל נסיעה או חופשה, אני מגלה שוב שהעולם לא עצר בגלל שלא הייתי מחוברת. העבודה לא נפגעה, מערכות יחסים לא נפגעו. שום דבר לא השתנה מלבד העובדה שאני יותר מאוזנת אנרגטית, פחות מתוחה, יותר נוכחת ומחוברת. יותר בעניין.

ההתנהלות הזו שומרת על האנרגיה שלי לדברים שבאמת חשובים לי. כולל דברים שקשורים בטכנולוגיה ומדיה. אני לא נגד, אני נגד ההתמכרות וחוסר האחריות.

לא מתכוונת להפסיק לחלום

אני חולמת בהקיץ מדי יום. לא מעט זמן לטענת העוברים והשבים. הם גם טוענים שאני נראית מנותקת ולא בפוקוס. הם צודקים לגמרי – לטובה. ילדי לאונרדו הם אנשים שיש להם המון רעיונות בראש ותיכף יהיו עוד. אנחנו עוסקים בכמה דברים בו זמנית ומישהו צריך לנהל את העניין. כדי לברר מה באמת חשוב לי בכל זה ומה פחות, אני חולמת. חלימה בהקיץ היא דרך שעוזרת לי לנהל את הפעילות שיש לי בתוך המוח, בדרך שמתחשבת ברמות ובתנודות האנרגיה שלי. היא דרך הרבה יותר בריאה מלנהל את עצמי בכל מני כלים שיש להם שורות וקוביות. לכלים הללו יש מקום רק אחרי שחלמתי מה נכון לי.

יש גם פעילות מנותקת ולא בפוקוס שזוללת אנרגיה, כי בשונה מחלימה היא מנסה לנהל עודף מידע חיצוני. אם מישהו לא שם לב, כך נראית בועת הניידים מבחוץ:

אנשים נראים מכורים. דעתם מוסחת מהעולם שמול העיניים שלהם. אם במהלך דקה לא מגיעים ציוץ, וידיאו ויראלי, התראה או ידיעה מרטיטה הם בכל זאת מסתכלים בנייד.

אנשים נראים מנותקים. הם כאילו בקשר עם כל העולם, אבל מנותקי קשר ממי שיושב לידם או מולם.

אנשים נראים תלותיים. ההתמכרות לנייד נראית כמו גרסת המבוגרים לשמיכי או מוצצי. רק עם הנייד הם מרגישים בטוחים, רגועים, שלמים. אם הנייד נעלם לרגע, הם בפאניקה.

אנשים נראים אימפולסיביים. הנייד משתמש בהם, אומר להם מה לעשות והם מבצעים מיד.

אנשים נראים מבוהלים. הכוונה לפוזה של דיבור בטלפון בדיוק כשמצלמת טלוויזיה חולפת על פניהם. אני נורא חשוב, רואים? הכוונה גם לאנשים שמצלמים בווידיאו אסון, במקום לעזור.

די אנשים, תנוחו. אתם נראים מותשים, חסרי סבלנות, כועסים, ממהרים לאיזה מקום שלא ברור מהו ומה תעשו כשתגיעו לשם. מדיפים קילוואטים של אנרגיה שלילית. אי אפשר לחיות כך לאורך זמן ואי אפשר לחיות כך בטוב.

טכנולוגיה ומדיה בשימוש מכוון

שבתון דיגיטלי. אני לא מתכוונת להבהיל מישהו אבל הנה ההצעה הראשונה שלי. אני יודעת כמה היא עזרה לי ולאחרים שהחליטו לנסות: אם שבתון דיגיטלי של שבוע יכול לעזור לי לגלות מה יוצר עבורי ערך אמיתי ומה לא, אז שווה לנסות את הדיאטה הזו. ערך אמיתי יש לדברים שמשמשים אותי לביצוע פעולות שאני רוצה לבצע, ולדברים שמהנים אותי.

האחריות שלי היא לא לבחון רק את הערך, אלא גם את ההתנהגות. להסתכל על עצמי מהצד ולהחליט אם ההתנהגות שלי נראית לי נכונה. מאוזנת. כזו שלא טורפת לי אנרגיה. כשמדובר בטכנולוגיה ומדיה, אני שואלת את עצמי שתי שאלות:

  1. כמה מהעולם אני יכולה לשאת כרגע?
  2. האם זה מוסיף ערך לחיי?

מספיק שאחת התשובות היא 'לא', והדבר הזה נשלח החוצה. פשוט ביותר.

גבולות. בישיבות, מפגשים עם חברים, בבית עם המשפחה, מכבים או משתיקים את המכשירים. כי אחרת, מה שאתם משדרים להם היא חוסר אכפתיות. אתם מראים להם שהם חשובים לכם עד הצפצוף הבא.

להפחית את הרעש. ורצוי ב 90%. להסיר מהנייד אפליקציות מטרידות (כולל מייל ופייסבוק אם אתם מתכוונים ברצינות) ואפליקציות שהורדתם ולא השמשתם בזמן האחרון.

לקשור שימוש למקום. תנסו לקבוע מקום בבית שרק ממנו אתם מדברים בנייד. תגלו שכמות השיחות שלכם תרד דרמטית.

להחליף טרדה במשהו בעל ערך. כמו להחליף אפליקציות של ערוצי חדשות באפליקציה לקריאת ספרים ומאמרים.

להימנע מאימפולסיביות. אתרי קניות, פינטרסט. תבדקו אם הם לא במקרה גורמים לכם לשקוע פנימה ולשטח לכם את האנרגיה, ובעיקר אם הם לא מובילים אתם לרכישות אימפולסיביות. כמות האנרגיה שצריך להשקיע במינוס בבנק ובאפסון כמויות של רכוש לא הכרחי, היא כבדה על כל אחד.

להחליט מה לא עושים לעולם. הכוונה להתנהגויות שעולות ממש ביוקר כמו שליחת מסרונים בנהיגה, קריאה מניידים בבית השימוש ובמיטה. מה שאנחנו אמורים לעשות במיטה לא מצריך שימוש בנייד. ומעבר לזה, האור הכחול של המסכים, טורף את המוח וזולל אנרגיה.

די ברור לי שאת הרשומה הזו יקראו בעיקר מניידים. אז הנה אני "מסתכלת עליכם" מהצד השני של המסך ושואלת – לאן אתם גולשים מכאן? למציאות כדי לעשות משהו שמקדם אתכם למקומות שאתם קוראים להם "יום אחד, כשיהיה לי זמן, אני…" או לעוד מקום וירטואלי שישאיר אתכם בלי אנרגיה וירחיק אתכם מהחלומות שלכם?

תחשבו על זה. ותחייכו קצת, מה יכול להיות.

כלים ושיטות לניהול אנרגיה| ניקוי רעלים, השוואה

על ניהול זמן וניהול כספים מלמדים הרבה. פחות מלמדים על ניהול אנרגיה. לשם אני הולכת ברשומות הבאות. ניהול אנרגיה היא תשתית ההרגשה הטובה. היא תשתית היכולת שלנו לאחוז במושכות החיים היחידים שיש לנו. עם אנרגיה אנחנו יכולים לעשות הרבה ולהיות שמחים. בלי אנרגיה, לא כל כך משנה כמה טוב מנהלים זמן וכסף – קשה לצמוח ולהיות בן אדם שטוב לו מבפנים.

אנרגיות טובות מקבלים מלנהל שלושה דברים

ניקוי רעלים – הפחתה מתמדת של מה שגורם לנו לסטרס שלילי

חיזוק כנפיים – הגברה מתמדת של מה שגורם לנו לסטרס חיובי

התרגעות – פעילות קבועה הנוגדת את השפעות הסטרס השלילי, ומאיצה את שיקום הסטרס החיובי (למשל שינה).

כדי להיות שלמים, אנחנו מושכים אנרגיה מארבעה מקורות משולבים: גופנית, רגשית, מנטלית ורוחנית. לכן, כדאי לנהל את כולם.

ניקוי רעלים

רעלים הם כל מני עניינים שמחלישים אותנו, מדלדלים את האנרגיה שלנו, מעכבים ומעציבים אותנו. כשמנקים רעלים מגלים כמה דברים: כמה היינו עייפים, כמה הקרבנו, כמה לא לקחנו שליטה על החיים היחידים שלנו, וכמה מעט אנחנו מתגעגעים לרעל.

כהמשך לרשומה הקודמת 'אני קשיח ואני גמיש' אני מתחילה ברעל שכולנו יודעים כמה הוא רעיל. מדי פעם צריך תזכורת.

להשוות את עצמי לאחרים

אי אפשר להשוות באמת בין שני אנשים. כל אחת ואחד מאתנו מורכב מכל כך הרבה חלקים ידועים ולא ידועים. מי באמת רואה את כל התמונה? רק אנחנו על עצמנו. רק אם אנחנו מסתכלים באמת.

השוואה גורמת לחיים להרגיש כמו תחרות שלא נרשמנו להשתתף בה. אני שומעת אנשים צעירים מדברים על עצמם באכזבה כי עדיין לא השיגו משהו שלדעתי אפשר להשיג גם עשרים שנה מאוחר יותר וזה יהיה הזמן הנכון. בעיניהם, הם כישלון. גזר-דין קשה.

אנחנו יודעים שהאפשרות לבחור למי להשוות היא סוג של עבודה בעיניים. יש כאלה שאומרים שלהשוות את עצמם לכאלה שהצליחו יותר, נותן להם השראה או מטרה לשאוף אליה. אבל זה אומר שבכל מקרה הם שואפים להיות יותר מאחרים. זה מרוץ מסוכן מהסוג שכתבתי עליו ב 'אני קשיח ואני גמיש'. יש תמיד גם את העניין של מי שופט ולפי מה הוא שופט.

ילדי לאונרדו והשוואה

חוץ מרעל ההשוואה הרגיל, ילדי לאונרדו מפיקים רעל השוואה נוסף. שנים על שנים אנחנו שומעים את הדרישה להתמקד, ולמה אנחנו לא כמו, ושאולי נבחר כבר מה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים, ולמה אנחנו לא לוקחים אחריות על משהו ורצים אתו, ועוד כל מני שאלות והערות שמקוממות אותנו.

אבל אם מסתכלים טוב, רואים שרבים מילדי לאונרדו מרעילים את עצמם ברעל לא הגיוני – אנחנו משווים את עצמנו לדבר הלא נכון: לאנשים חד-תחומיים. לכאלה שבחרו לעסוק בדבר אחד, להתמחות רק בו, לרוץ רק אתו, להגיע להישגים ולקטוף את הפירות של מסלול כזה.

בואו נודה על האמת: אדם שעוסק בארבעה-חמישה עיסוקים בו זמנית, וגם מחליף אותם כל כמה שנים, סביר להניח שלא יגיע לרמת מומחיות גבוהה כמו הגדולים בכל תחום. אולי לא אפילו באחד מהם. תיאורטית, יכול להיות שאנחנו יכולים. הבעיה היא שלהתעסק במחשבה התיאורטית הזו, זה להתעסק בהשוואה לאיזו גרסה דמיונית של עצמי – עוד רעל. זה גם סוחב לכיוון של מיקוד בתחום אחד, שאנחנו מלכתחילה לא שורדים בו יותר מכמה שאנחנו מצליחים להכריח את עצמנו.

אנחנו עוסקים במספר תחומים בו זמנית. אם אנחנו עסוקים בהשוואות זה אומר שאנחנו צריכים ליצור רישות בכל אחד מהתחומים הללו. שאנחנו שואפים להשתלב בכל הקהילות הללו. שאנחנו שואפים להתחרות עם מומחים וידוענים בכל התחומים הללו. זה עומס שלילי ומתיש מאוד.

אנחנו, כמו רבים אחרים, לא תמיד שמים לב לאיזה מרכיב הצלחה אנחנו משווים בהצלחה של אחרים. הטענה הכי שכיחה שאני שומעת היא, ש"הם" מרוויחים הרבה יותר כסף, אפילו ש"אנחנו" יותר מיומנים. כמו להשוות תפוחים ובננות.

כל מה שאנחנו באמת צריכים להיות היום, זה קצת יותר טובים ממה שהיינו אתמול. אם אתם רב-תחומיים שעסוקים בהשוואות לחד-תחומיים, כנראה שאתם לא משוכנעים לגמרי שלהיות אתם זה שווה משהו.

את המחשבה הזו צריך לנקות החוצה. אם אתם מאחלים לעצמכם שהלוואי ולא הייתם ילדי לאונרדו, אני כאן כדי להזכיר שזו נטייה. אפשר לבחור להתעלם ממנה ולדכא אותה ואפשר לא. מה שאי אפשר, זה למחוק את הנטייה.

ניקוי רעלים הדרגתי והרווחים שבצדו

  • כדאי להתחיל מהשאלה: באיזה אופן ישתפרו החיים שלי אם אפסיק להשוות את עצמי לאנשים חד-תחומיים? הרווח: שאלה כזו היא תרגיל מנטלי והיא מחזקת כנפיים. התשובה משחררת רעל שיושב בכל מקורות האנרגיה שלנו.
  • אם אתם הורים לילדי לאונרדו, כדי להתחיל לעבוד סביב עניין הרב-תחומיות מגיל צעיר. הרווח: תחסכו לילדים הרבה רעל וריבית על רעל.
  • מומלץ לפגוש יותר ולראות יותר עבודות של אנשים רב-תחומיים. להתעניין ביותר חלקים מגוף העבודה של אנשים שבאמת חיים את זה. אם רוצים להשוות, אפשר להשוות מתודות עבודה. לא חייבים להשוות עבודות ותוצאות. הרווח: אנחנו מסתובבים בתוך המרחב הנכון, בין אנשים שההתלבטויות שלהם והפתרונות שגיבשו רלוונטיים לנו. מדברים שפה דומה. לא מרגישים לא במקום או לא מובנים. סטרס חיובי.
  • כדאי לעשות עצירה קטנה ולהסתכל אחורה. לראות איפה היינו לפני שנה, לפני שנתיים ויותר. כמה צמחנו מאז, כמה למדנו וכמה עשינו. הרווח: זו התרגעות וגם היא נוגעת בכל מקורות האנרגיה שלנו.
  • אם קשה לא להשוות, כדאי לשים לב למי ולמה אנחנו בוחרים להשוות. הרווח: מודעות לבחירות שלנו. מרגיש יותר כמו אחיזה במושכות החיים ומגחיך את תחושת הקורבן. אפילו משעשע.
  • כדאי לחגוג את המקום בו אנחנו נמצאים. אם רוצים אפשר אפילו: בחרתי להתפתח כאישה רב-תחומית ואני המספרת סיפורים-מנצחת, מומחית לשיווק-מרצה, מנטורית-כותבת, יזמית-מאמנת ועוד כל מני דברים הכי טובה שהעולם ראה אי-פעם. אני עגולה וזה בסדר גמור לי. הרווח: כמה שזה עשוי להיראות מטופש, זה בעצם מאוד משמח.
  • כדאי לזכור שגם כחד-תחומי, קשה להיות הכי טוב במשהו. הרווח: פרופורציות בריאות.
  • מומלץ לשפוט את עצמנו באותה מידת כבוד בה אנחנו שופטים את האחרים. כדאי להמשיך להתקדם ולהתמקד במטרות שקבענו לעצמנו. לחגוג הישגים. הרווח: כבוד עצמי וכבוד לבחירות ולהחלטות שלנו. מלמד שתירוצים יוצרים סטרס שלילי וכזה אנחנו לא צריכים.
  • וכדאי לומר לעצמי שאני, האני הכי טובה שיש. זה בסדר.

לבריאות.