טרדות ושאיפות | חזון חיים Take 2

j39x2xx_8cq-jeremy-yap

מכירים את השאלה "איך את רוצה שהחיים שלך יראו בעוד חמש שנים מהיום?" יש שלל תרגילים המכוונים לעזור לאתר את התשובה: כתיבת חזון, כתיבת הספד עצמי, החזייה של תמונת עתיד וכד'. יש אנשים שתרגילים כאלה עוזרים להם. לי לא. מצטרפים אלי רבים שהצליחו לענות על השאלה ולכתוב לעצמם חזון. כעבור חמש שנים הם גילו שתמונת עולמם רחוקה מאוד מתמונת החזון.

איך זה קורה שאנחנו לא הולכים בעקבות משאלות ליבנו? קצת מזה הם "החיים", הרוב זה אנחנו ולפני הכל הדרך בה אנחנו מנסחים את תמונת החזון. על מה היא מתבססת מלכתחילה? על מה שנדמה לנו שיעשה אותנו מאושרים, מרוצים, רגועים, מסופקים, מגשימים. היא מתבססת על שאיפות. לא ששאיפות הן לא דבר טוב להתבסס עליו. רק מה? אם הן שאיפות, כלומר אמורות להתגשם בעתיד, יש לנו מעט מאוד ידע וניסיון לגביהן.

הקשר המועיל בין טרדות ושאיפות

היכן יש לנו הרבה ידע וניסיון? בטרדות. אנחנו יודעים מה לא הצליח, מה התקלקל, מה מפחיד ופוגע בנו. אנחנו מכירים את הטעויות שכבר עשינו, גם את אלה שחזרנו עליהן. מדוע לא להיעזר בטרדות כדי לנסח חזון?

תפקידן של טרדות הוא לספק תשובה לשאלה "למה?" אם יש לנו תשובה מוצקה לשאלה "למה?", קל להציב מטרות, לגזור יעדים, עיקרי פעולה, ותכנית להגשמת שאיפות.

"אני רוצה לגור שנה ליד הים" למה?

"אני רוצה בית פרטי על חצי דונם" למה?

"אני רוצה לחסוך לפנסיה" למה?

"אני רוצה ללמוד הנדסת מכונות" למה?

תשובה אחת ל"למה?" יכולה להיות "כי בא לי". כמה ניסיון יש לי בבא לי? זה ניסיון טוב? לא טוב? תוך כמה זמן אצליח להגשים משהו שבא לי?

תשובה אחרת ל"למה?" יכולה להסתכל אל העבר וההווה, להבין מה הטרדות שלי ולענות משם על ה"למה?:

שנה ליד הים

  • כי אני יודעת מניסיון, שאם אני לא לוקחת לעצמי חופש משמעותי, אני מאבדת את זה ונהיית חולנית.
  • כי אני יודעת שאם אני לוקחת חופש רציני לנפש פעם בכמה שנים, כשאני חוזרת, כל התפוקה, היצירה והרווחים שלי משתדרגים ויש לי הרבה כוח להמשיך.

בית פרטי על חצי דונם

  • כי אני לא רוצה להישאר בלי קורת גג
  • כי בלי חצר, אפילו קטנה, אני לא מצליחה ליצור בבית תחושת רווחה.

לחסוך לפנסיה

  • כי אני לא רוצה להיזרק לרחוב
  • כי אני לא רואה שהילדים שלי יוכלו לפרנס אותי

ללמוד הנדסת מכונות

  • כי אני מתבלבלת כשאני עובדת בתחומים שמתבססים על מידה גדולה של יצירתיות. אני לא כל כך מבינה מה רוצים ממני ואיך להפיק תוצאה טובה בקביעות.
  • כי לא אני בחרתי מה למדתי. אני רוצה לבחור ומה שמעניין אותי זה הנדסת מכונות.

כשעונים על ה"למה?" מנקודת מבט של ניסיון וידע בטרדות של עצמכם, התשובות מגלות את הסיבה העמוקה לשאיפה. כשיודעים את הסיבה העמוקה, אפשר לדייק את השאיפה למשהו שבאמת ייתן מענה לצורך וסיבה טובה למאמץ שנידרש להשקיע.

  • אולי חצי שנה בהודו או חודש התבודדות בקרפטים?
  • אולי דירה בשכירות או מרפסת-גינה או דירה ליד פארק?
  • אולי ליצור מנגנון הכנסה שאינו כרוך בעבודה שאי אפשר לעשות בגיל פרישה?
  • אולי לבדוק דרכים חדשות ללימודים או תחומי הנדסה שונים?

הטרדות עוזרות לנו לברר ממה אנחנו מחפשים הגנה. את מה אנחנו רוצים להבטיח לפני כל דבר אחר. הן עוזרות לנו לגלות מה התשתית ההכרחית לקיומנו בהגדרות מדויקות בהרבה מניסוח שאיפות.

יש הרבה תחומים להכניס לתמונת החזון. זו חתיכת עבודה ואם אתם לא חיים לבד, זו עבודה משולשת – תמונת חזון של עצמכם, תמונת חזון של בת/בן הזוג ותיאום תמונות החזון של שניכם כדי שתוכלו להתקדם יחד ולא להפריע לשני. כדי שתוכלו לאתר את הפשרות הנכונות. רבים מאתנו נמנעים מלעשות אותה בשלמותה כי למי יש זמן/כוח לחשוב על דברים כאלה?

אבל כמו שבסיפור על האבנים הגדולות – אם לא תדאגו להכניס אותן ראשונות למיכל, יהיה קשה מאוד להכניס אותן אחר-כך. אם גם הסיפור על האבנים לא מזיז אתכם, כי העובדה היא שקראתם אותו הרבה פעמים ולא עשיתם יותר מדי בעניין, אולי הציטוט הזה יעזור:

"אם לא תעצבו את תמונת החיים שלכם, הסיכוי הוא שאתם משתלבים לתוך התכנית של מישהו אחר. ונחשו מה הוא מתכנן עבורכם? לא הרבה." –ג'ים רוהן

זו הזמנה לעיצוב תמונת חיים. נלך צעד צעד. אני מתחילה בכסף כי גם אם הוא לא הדבר הכי חשוב בחיים, הוא יושב ליד חמצן. תנו מחשבה על הטרדות והשאיפות שלכם וענו לעצמכם על השאלה: למה אתם צריכים כסף? ממה אתם רוצים להגן על עצמכם? מה אתם רוצים להבטיח לפני כל דבר אחר?

ילדי לאונרדו השלב הבא | עושים חיים

%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d

סיימתי עונה של כתיבת רשומות, שיחות והתכתבות עם אנשים. לקחתי לעצמי זמן לחשוב על השלב הבא. יש לי כמה כיוונים שאני רוצה ללכת בהם כדי להפוך את המקום הזה לשימושי ונגיש ביותר מדרך אחת:

  • לארגן מחדש את כל מה שנכתב בעונה הראשונה ולשלוף משם את הכלים הפרקטיים לפורמט פשוט יותר. מי שירצה יקרא את הכל, מי שירצה ייקח רק את החלק הפרקטי.
  • להתניע סדרה חדשה. אני קוראת לה 'עושים חיים – בונים תשתית לעצמאות ויציבות'. שם לא סקסי ועם זאת מסביר את עצמו ברור. פרקים קצרים ומעשיים.
  • לשלב גם כמה פרקי 'הגות' שיעזרו לבנות הקשר. להביא גם קולות אחרים.
  • לעצב מחדש את האתר.
  • להפיק ניוזלטר חודשי.

יש לי גם מחשבה על קהילה. נראה.

'עושים חיים' הרקע להתנעת הסדרה

הרבה כבר נכתב ועוד הרבה ייכתב על השינויים העתידיים בשוק העבודה. במציאות, השינויים התחילו כבר לפני מספר שנים. אנשים אבדו מקומות עבודה לטובת אוטומציה, ובמקביל עזבו מקומות עבודה בגלל תנאי העסקה ירודים, יחס גרוע ושכר נמוך מדי. בנוסף, שינינו את ההעדפות שלנו: אנחנו רוצים יותר גמישות בשעות העבודה, רוצים יותר זמן לעצמנו ולמשפחות שלנו, רוצים לנהל את סגנון החיים שאנחנו בוחרים – לא המעסיק. אצל ילדי לאונרדו, זו תמיד העדפה.

הסטטיסטיקה אומרת שיש גידול בכמות המשרות; השאלה היא באילו משרות. הגידול העיקרי הוא במשרות בתחומי הקמעונאות והשרותים הכלליים. אף אחד לא טוען שאלה משרות טובות. אנשים מעדיפים לא לקחת, אם הם יכולים.

החיים יותר יקרים, יש יותר הוצאות. יש גם הרבה שעות עבודה לא משולמות; הרבה שעות טיפול בילדים, קשישים, בעלי צרכים מיוחדים. עבודה סוציאלית שאינה מתוגמלת כמו שצריך. לילדי לאונרדו יש יותר שעות לא משולמות – בגלל העיסוק במספר תחומים, הזמן שלוקח לנהל אותם, לעבור ביניהם וללמוד בתוכם.

אנחנו מרגישים שעם כל העבודה שאנחנו עושים, אין לנו רשת ביטחון. אנחנו פוחדים משינויים כמו פיטורין, מעבר דירה, תחרות מתפרצת, מחלה וחופש מרצון.

עבודה אלטרנטיבית

חוסר היציבות של שוק העבודה, דוחק את האנשים למצוא פרנסות. כלכלני וול-סטריט קוראים להן "עבודה אלטרנטיבית". תחת הכותרת הזו הם כוללים סדרה של "כלכלות" חדשות: כלכלת שיתוף, כלכלת עבודה על-פי דרישה, כלכלת גיגים/חלטורות ועבודה מהצד. מאיץ מרכזי להתפתחות המהירה של הכלכלות הללו הן פלטפורמות תיווך אינטרנטיות. הראשונות היו זרוע שיווק-אינטרנטי לפרילנס ומקום מפגש עם מי שצריך מהם עבודה. העכשוויות התחילו כמקום מפגש בין אנשים יצירתיים ומיומנים שרוצים לעשות קצת כסף מהצד, לבין מי שצריכים שרות קטן. כיום הן זירה פרועה; רף הכניסה יורד, הקרב הפך להיות קרב על מחיר, ורוב הלקוחות לא יודעים לעבוד מול ספקים בצורה שיטתית. אין להם כלים לאבחן מיהו פרילנס מקצוען, מי אולי יודע לעשות משהו, ומי טוב יותר בשיווק עצמי מאשר בעבודה. כחות השוק מאלצים את הפרלינס המקצועיים והלא מקצועיים להתחרות זה בזה באופן פרוע, והם גומרים את עצמם בהדרגה.

את אנשי וול-סטריט זה מעניין כל עוד הם יכולים לנצל את התופעה. בנוסף, הם ששים לעוט על כל סטרטאפ שימצא דרך להחליף כוח אדם ברובוטים, כי רובוטים עולים להם פחות. מהם לא יגיע פתרון בר-קיימא.

מי שכן מתבוננים על המגמה הזו בדאגה הם גופי מחקר ציבוריים. הם מבינים היטב שהאלטרנטיבה תהפוך למיינסטרים ותידרש התערבות מערכתית כדי לנהל את השינוי. אי אפשר להשאיר מאות מיליוני אנשים ללא אמצעי קיום, פגיעים ונלחמים זה בזה. חייבות להימצא דרכים שפויות יותר לספק פרנסה ותעסוקה. חייבת להימצא הדרך לשלם על עבודה שכרגע  – אינה משולמת. הם גם יודעים שתהיה יותר ממנה ככל שתתארך תוחלת החיים. חייבת להימצא דרך ללמד ציבור רחב איך מתנהלים בשינוי שייווצר וכבר קורה.

המצב בו אין להרבה אנשים רשת ביטחון הוא מצב נפיץ ומסוכן. ביטוח לאומי הוא לא פתרון כולל. הטלת האחריות והמעמסה על העובדים עצמם, מה שקורה כרגע, אינה הוגנת וגם לא תחזיק מעמד. צריך לחשוב מחדש על קפיטליזם. למצוא דרכים לתמוך בו זמנית בעובדים ובחדשנות כדי לאפשר גמישות. צריך לקבוע נורמות חדשות לאיך נעשית עבודה ואיך מתקבל תגמול על עבודה.

מצד החוקרים, אלה הנושאים בהם מתמקדים כרגע:

  • מדיניות חברתית שתאפשר חיים טובים יותר לכולם
  • חלוקת רווחים המופקים מרכוש ציבורי – רווחים שיעברו לידי הציבור
  • טיפול בשאיפות ציבוריות
  • תכנית ביטוח מתניידת לעצמאיים
  • משכורת בסיס במזומן לכולם
  • חינוך בלהיות עסק קטן כחלק מכלכלה של מדינה

כמו שאנחנו יודעים, עד שהמחקרים האלה יהפכו למעשים, ייקח זמן. למערכות גדולות לוקח הרבה זמן לקבל החלטות ולהקים תשתיות. כדי להבטיח עצמאות ויציבות בשנים הקרובות, נצטרך לשבש את כוחות השוק הגורמים לשיסוי והתנהגות שאינה ברת-קיימא, ולהתחיל בבניין תשתיות בעצמנו. זו המחשבה וזה הרקע לסדרה 'עושים חיים'.

אם אתם מצטרפים למסע כדי לעשות חיים יחד אתי, כדאי לא להפסיד פרקים. אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה, זה הרגע.