קטגוריה: עושים חיים

עוד מוצג שלכד את תשומת לבי בביקור במוזיאון הארמדה במדריד, נראה מרחוק כמו קובייה גבוהה. כשהתקרבתי לקופסת התצוגה, הסתבר שזה יומן-מסע מלא של אחד האדמירלים; מחברת בעובי כ 40 ס"מ, כתובה בשורות קפדניות. "אהה, הנה הביורוקרטיה. כותבים דו"חות שאף אחד לא קורא," חשבתי לעצמי. עם זאת, כנראה שהמחברת הייתה חשובה למישהו אם הוא טרח לערום אותה ולשמור עליה לאורך שנים. היא נשמרה מתקופת הרנסנס בתנאי-ים, כלומר אותו מישהו השקיע בנייר ובדיו איכותיים. במחשבה שלישית ואחרי שהצצתי בהסבר הכתוב הבנתי שכן, מישהו קרא את כל זה או לפחות חלקים גדולים. בתצוגה דאגו לכך שהמבקר במוזיאון יוכל להציץ לתוך כמה מהדפים הראשונים. מלבד השורות הקפדניות היו גם הערות בשולי הדפים. שיחה בין הכתיבה השוטפת לבין מחשבותיו של מי שעבר על הדברים שוב, מאוחר יותר תוך כדי המסע – האדמירל עצמו.

יומנים של מגלי ארצות

חלק נכבד מהתוכן של יומנים כאלה, הוא תיעוד: מתי, איפה, מי, מה, כמה. חלק נכבד אחר, היא שיחה בין מי שעושה את הדרך לבין עצמו. אם הייתי אדמירל בארמדה, כותבת בציפורן ודיו על נייר, נראה לי שמעבר לתיעוד הייתי מעדיפה להשקיע את מאמץ הכתיבה בשיחות מועילות עם עצמי. הייתי כותבת דברים שיעזרו לי להתקדם מול עצמי. מפה, אצטרולב, סקסטנט, גרמי השמיים, רוחות, קו החוף – אלה עוזרים לנווט את הספינה. יומן עוזר לנווט את האדם. מול מה? מול אוסף הבנות וכללים שהוא יוצר לעצמו.

אילוצים. אילוצים הם צווארי בקבוק שמפריעים להשיג מטרה. הם כמו מיצרי גיברלטר בדרך מהאוקיאנוס לים התיכון. הם לא משאירים הרבה מרווח לטעויות ומחייבים את מי שרוצה לעבור אותם להשתכלל. אילוצים יכולים להיות כאלה שמישהו אחר קבע – כמו מיצרי גיברלטר. הם יכולים להיות גם כאלה שאנחנו מכניסים למסע כדי להפיק מעצמנו תוצאה משוכללת יותר –  כמו להתאמן על כניסה למעגן של מכמורת לפני שמנסים לעבור את גיברלטר. מה שהם עושים במיוחד, אילוצים, זה לאלץ אותנו להכפיף את ההחלטות והמעשים שלנו, לאילוץ. זו דרך למקד מחשבות ומעשים עד שפורצים את האילוץ ומגיעים או מציבים את האילוץ הבא.

רגשות. המסע לגילוי פיננסיה כרוך ברגשות. טוב יעשה מגלה ארצות אם יעקוב אחרי רגשותיו, יזהה אותם, יתבונן בהם, ינסה לנתח ולהבין אותם כדי להכיר את עצמו, להתאים את המסע לעצמו ואת עצמו למסע.

סיפורים. סיפורים הם הדרך של בני האדם 'לעשות שכל' במה שקורה לנו. הם מה שעובר ומתגלגל הלאה, אל מחוץ ליומן. הם כלי אבחנה, הבנה, לימוד, הכשרה, תמצית ידע, חוויות וזיכרונות.

התקדמות. משהו ביומן צריך לעזור לנו להבין אם אנחנו מתקדמים, איך וכמה. ה'למה' מושך אותנו קדימה אבל לא עוזר לנו למדוד את ההתקדמות היומיומית שלנו. אנחנו זקוקים למדידה הזו, אנחנו רוצים וצריכים לדעת כמה אנחנו במדדים שקבענו לעצמנו. יש רגעים בהם המידע הזה עוזר להתמיד לא פחות מה'למה'. לפעמים, הוא מגלה לנו שעם כל מה שאנחנו עושים, אנחנו לא מתקדמים. אז נצטרך לעצור ולהבין מדוע. לפעמים, הוא מגלה לנו שאנחנו מתקדמים מהר מדי. גם אז נצטרך לעצור ולהבין מדוע ובעיקר – על חשבון מה.

מערכות-יחסים. שום מגלה ארצות לא עשה את הדרך לגמרי לבדו. אפילו לא רובינזון קרוזו. הוא פגש אנשים, השאיר מאחוריו אנשים, חזר לאנשים. היו מעורבים בחייו בעלי-חיים, דמויות שבזיכרון ומערכות-יחסים עם כוחות גדולים ממנו. מערכות-יחסים הן קשר והקשר ובחינת המערכות הללו, פירוקן, בנייתן וניהולן הם חלק מהיומן של היוצאים לגלות את פיננסיה.

אם אני מסתכלת כרגע על היומן שלי, אני רואה שרשמתי בדף השער את ה'למה'. זה כדי שיהיה לי ברור למה אני יוצאת לדרך וגם כדי שתמיד אוכל להזכיר לעצמי במהירות. בנוסף רשומה שם מטרה: להיות עצמאית כלכלית. רשום גם שאני מתחייבת לעשות את מה שנדרש כדי להשיג את העצמאות הזו. שאני לא נסוגה. שאשקיע את העבודה והמשאבים הדרושים לעמוד בהתחייבות שלי לעצמי. כבר הוספתי גם הערה: שיהיה טוב לי אם אקבע כמה כללי התנהלות, אילוצים, שיעזרו לי למקד החלטות ואת דרך הפעולה שלי.

כדי להגיע לעצמאות פיננסית, אצטרך קודם לגלות את פיננסיה: המקום בו חיים פיננסים, שמדברים פיננסית. אף שכבר ציירתי מפת-דרכים כללית לעצמאות פיננסית, ברור שזה לא מספיק. צריך מפה שתעזור לגלות את פיננסיה באופן יסודי, שתעזור לנווט שם בקווים ישרים ככל האפשר ולא רק לצוף על אשראי לאורך החופים, לפי השינויים בגאות ושפל.

אז אני חוזרת לשאלה שכבר שאלתי – מה צריך להופיע במפה כדי שהיא תעזור להתמצא ולהתנהל בדרך לעצמאות פיננסית? ומוסיפה עוד שאלה – מאין אקח מפה? יש מפות, הרבה. של כל מני מומחים לפיננסים ולמפות. השאלה היא לפי מה הם ציירו את המפות שלהם, ואם הם מומחים לפיננסיה שאני צריכה לגלות. כנראה שלא בדיוק, כי כשאני מנסה להשתמש במפות כאלה, משהו לא מסתדר לי עם המציאות – שאני רואה. אז מבחינתי, אלה מפות שלא עוזרות ולכן לא שימושיות לי.

מפות של מגלי ארצות

לפני כמה שנים, מצאתי את עצמי במוזיאון הארמדה הספרדית במדריד. בין שלל הדגמים, הציורים, האצטרולבים, המסמכים וכלי המשחית (לא יאמן כמה יצירתיות מגייסים בני האדם כדי להרוג זה את זה), היו גם כמה מפות של אדמירלים. מפות אישיות שצוירו ביד-מזכירים דייקנים. מפות לא שלמות לעין המתבונן במאה ה21, מרתקות ביותר. היו בהן אלמנטים מעשיים מאוד כמו קווי אורך ורוחב, נתיבים ימיים, תוואי חופים ושמות יישובי-חוף. היו בהן גם אלמנטים סמליים כמו צלב, סהר, דגלים, מגינים ושמות מלכים.

• האלמנטים הסמליים מייצגים את ה'למה'
• האלמנטים המעשיים מייצגים את ה'איך' הידוע. הוא ידוע על סמך מידע שנאסף מאנשים שבאמת עשו את הדרך.
• השטח הריק מייצג את העובדה שיש לא ידוע. לפי סימני הדיו, אפשר לראות במפות איך שטחים של לא ידוע התמלאו עם הזמן, ככל שהצטבר מידע.
• המפות ניידות, ניתן לבחון אותן בשטח תוך כדי תנועה, ולתקן.
• קנה המידה שלהן לא אחיד, הרבה תלוי בעין המתבונן. השאלה היא האם זה חסרון, כי חוסר האחידות גרם לטעויות ניווט שבגללן גילו את אמריקה (בפעם השנייה, קודם היו הוויקינגים).

מה שמצא חן בעיניי במפות האלה היא העובדה שיש בהן 'למה' בולט ומודגש. כל השאר נגזר משם. זו צורת חשיבה לא הישרדותית. מובילה אותה כוונה ברורה. לכל הפלגה ולכל סימון במפה היה ייעוד שנגזר מה'למה'. גם את הלא ידוע הם לא ניחשו. הם יצאו לגלות אותו מתוך ה'למה'.

ועלה בדעתי שאם אני רוצה לגלות את פיננסיה, כדאי שאלך באותה דרך. שהדבר הראשון שצריך להופיע במפת דרכים לעצמאות פיננסית, הוא ה'למה'.

למה אני צריכה כסף? למה אני עובדת במה שאני עובדת כרגע? מה אני רוצה להשיג ולמה אני עושה את זה מלכתחילה? הלמה שלי צריך לרגש אותי לא פחות מהסמלים שריגשו את האדמירלים של הארמדה. הוא צריך להיות מול העיניים. לייצג בבהירות את מה שחשוב לי, כדי שלא אפליג סתם ולא אתבלבל מדי.

למה אני רוצה להיות עצמאית פיננסית? למה אתם? כדי לתרום לאחרים? כדי שיהיה לי אוסף אמנות? כדי לאכול במסעדה כל יום? לצבור חוויות מכוננות? כדי שיהיה לי בית יפה? מה מאוד מאוד חשוב לי במזון, מחסה, בריאות, כושר, ניידות, סגנון חיים, מורשת, נישואים וזוגיות, ילדים, הורים, השכלה וכו' וכו' – איפה הלמה הכי מרגש עבורי בכל זה? זו שאלה ששווה לחשוב עליה, אם אתם רוצים לגלות את פיננסיה שלכם בדרך לעצמאות פיננסית. אחרי שתגלו את התשובה ל'למה', שימו אותה על המפה שלכם, כי כל אדמירל וה'למה' שלו.

אם מבינים שתפקידו הבסיסי של כסף קשור בהגנה, די ברור מדוע מתעורר פחד כשאין לנו מספיק כסף. אנחנו אמורים לחוש פחד במצבים שמאיימים על שלומנו. הבעיה היא, שלא תמיד אנחנו פוחדים ממה שקורה במציאות. לעיתים קרובות אנחנו פוחדים מתמונות שהדמיון שלנו מעלה, בלי כל קשר למציאות. אם אנחנו מאמינים לתמונות האלה ומבקשים מהדמיון עוד ועוד, הפחד מתעצם למידה כזו שקשה לנו לעשות משהו. במקום זה בא לנו להיעלם, לברוח או להחריב.

מדוע קשה לנו לעשות משהו בקשר לאיום מציאותי? כי יש לנו מערכת אמונות שגורמת לנו להניח כל מני הנחות. למשל, אנחנו מניחים שאם נעשה, יכול להיות שזה ירגיש לא נוח. יכול להיות שנצטרך לשנות סגנון חיים. יכול להיות שנפגע באחרים. מה נרגיש? מה הם ירגישו? מה הם ירגישו כלפינו? מה נרגיש בנוגע למצב שגרמנו להם להיות בו? מה נרגיש בקשר לעצמנו אם נגרום לאחרים להרגיש לא טוב? כל המחשבות האלה יוצרות מציאות מדומה שמעוררת רגשות פחד. הפחד מעורר התנגדות לפעולה. אנחנו מניחים שאם נמנע מפעולה, נימנע מכאב. איכשהו.

אלא שרכבת המחשבות הזו לא באמת מונעת מאתנו כאב. רק לחשוב על הרכבת גורם לנו לדמיין שרשרת אירועים שמעלה רגשות לא טובים. אנחנו מניחים הנחות אודות מה יקרה בעתיד בשל פעולה שבכלל לא ביצענו עדיין. אנחנו יוצרים את הפחד מלעשות פעולה כזו בעתיד. הדבר הראשון שבא לעשות זה לא לעשות. לא לעשות יכול להרגיש כמו סוג של הקלה.

אבל אנחנו נמנעים מהמציאות וממשהו שאולי בריא יותר לטפל בו.

אותו הדבר בדיוק קורה כשאנחנו אופטימיים מדי בענייני כסף. כשאנחנו מאמינים למשהו בלי לבדוק אם הוא נכון במציאות. התקלה מגיעה מאותו מקום: מערכת אמונות, שמעוררת מחשבות, המאפשרות להניח הנחות, שיוצרות מציאות מדומה, שאנחנו מאמינים לה בכל ליבנו. כמה שיותר מאמינים, כך המציאות המדומה נראית יותר אמת. ככה בונים טייקון, ככה מפסידים משכורת חודשית בשלוש שעות מול מכונת הימורים, ככה לא דואגים לכסף כי ברור שתיכף מגלים כמה אני אמנית גדולה, ככה קוראים לרעב מתמשך "חיים בצניעות", ככה הבנקים אשמים בה-כ-ל.

אנחנו בני האדם, אלופים בלא להסתכל על המציאות, בלהמציא בועות וליפול שבי בקסם שלהן. אנחנו בני האדם, גם יכולים אחרת אם אנחנו מוכנים לקבל את העובדה שהמוח שלנו יודע לעשות כל מני דברים. אם אנחנו מוכנים לעקוב אחרי המחשבות והרגשות שלנו ולהבין איך אנחנו עושים את הדרמה האנושית.

להיפטר מפחדים שקשורים בכסף

יש כאלה שאומרים להסתכל לפחד בעיניים. להבין ממה פוחדים ואז לעשות את זה. מתי זה עובד? אם החוויה, ההליכה לתוך הפחד, מצליחה לשנות את מערכת האמונות שיצרה את הפחד. אם היא לא משתנה, הפחד לא יעבור. קחו לדוגמה פרפורמרית שסובלת מפחד במה. כל יום היא עולה לבמה. כל יום היא מסתכלת לפחד בעיניים. זה לא עובר. החוויה במציאות לא משנה כלום, לא מסלקת את הפחד. עד שהיא לא תבדוק מה האמונות שיצרו את הפחד ולמה היא כל כך מפחדת להניח אותן או להחליף אותן באמונות אחרות, היא לא תיפטר מהפחד. היא תישאר בבועה.

הדרך הזו בכלל לא עובדת בכל מה שקשור בפחדים הפיננסיים העמוקים, ההישרדותיים שלנו: הפחד להיות חסר בית, הפחד להגיע למצב של רעב, תלות, חוסר הגנה. לפי התיאוריה של להסתכל לפחד בעיניים, כדי להפסיק לפחד מלהיות הומלסית, אני צריכה לחוות את הפחד – להיות הומלסית. להפסיד או למסור את מה שיש לי ולהגיע לרחוב. זו לא דרך מומלצת ללמוד משהו על התמודדות עם פחדים שקשורים בכסף. לא חייבים לסבול במציאות כדי לפתור פחדים שבדמיון.

במקרה של רבים מילדי לאונרדו מצטרף כאן עוד עניין – אמונות של אחרים שיצרו הנחות אודות עתידו הפיננסי של מי שלא מתמקד בדבר אחד, לא מתמחה, לא נכנס למערכת. אמונות של הורים, מחנכים, עמיתים ושאר דמויות משמעותיות שהאמונות שלהם מסוגלות לחלחל לתוכנו ולהפוך חלק מהאמונות שלנו.

הדרך האמתית להיפרד מפחד פחות דרמטית ויותר ארוכה

הדרך האמתית להתיר פחדים עוברת דרך מודעות עצמית. אם אנחנו מודעים לאיך אנחנו מעוררים רגשות ומתייחסים אליהם – זה יכול לעזור לנו להתקדם. אם אנחנו מבינים שאנחנו גורמים לעצמנו לסבול רגשית כל יום, נגיע כעבור זמן למחשבה שאולי כדאי לעשות את מה שפוחדים לעשות. אולי זה יכאב פחות מהכאב שאנחנו גורמים לעצמנו?

פעילות כזו לא יכולה להתבסס על כוח רצון. אי אפשר להשתמש בכוח רצון כדי להילחם במשהו שאנחנו כל כך קשורים אליו כמו האמונות וההנחות שלנו. גם לא מדובר בשינוי תפיסה מסוג "לחשוב חיובי".

אנחנו צריכים לפקוח עיניים ולהתבונן מקרוב בדרך בה אנחנו יוצרים הנחות בראש. לזהות איך אנחנו יוצרים תעלולים מנטליים ורגשיים. לבדוק את האמונות מהן נובעות ההנחות האלה. כדאי לערוך אינוונטר של הדברים שאנחנו קשורים אליהם – אמונות, תכניות, תכניות לעתיד שעשינו בעבר. נצטרך להתנתק מחלק מהן כדי לחיות את ההווה. אם אנחנו יודעים מה הדברים האלה ואיך אנחנו מגוננים עליהם, אנחנו יכולים גם לשחרר, לשנות אותם.

זה מלמד אותנו מהו פחד מבוסס מציאות. פחד כזה דורש טיפול, התחשבות ותכנית פעולה. זה מלמד אותנו מהו פחד מבוסס מציאות מדומה ואז אנחנו צריכים לבדוק את האמונות וההנחות שגורמות לפחד הזה ולא להימנע מפעולה. לא לעשות את מה שהן מכתיבות. לעשות משהו אחר.

צריך להבין שזה לא ייקח יום. להבין שמתחילים בקטן ומתחזקים. לפתוח מעטפות שקשורות בעניינים פיננסיים יכול להיות צעד קטן ונכון. לקרוא את מה שיש במעטפות זה עוד צעד. גם ללמוד לבדוק את חשבון הבנק בקביעות. גם להחזיר טלפון למישהו שאתם חייבים לו כסף. גם לדבר עם בת או בן הזוג על כסף, על מה שיש, על מה שאין. גם ללמוד לומר "לא" להצעה לא הגיונית לנו פיננסית. בירור המציאות מוביל לפעולות במציאות. פעולות כאלה מביאות לטרנספורמציה ביחס שלנו לתחום הפיננסי בחיינו. אנחנו משתנים.

אז אני לא אומרת "פשוט תעשו את זה". אם אני בכלל אומרת משהו זה שלהיות מודעים לאיך בועות נוצרות ואיך אנחנו יוצרים פחד דרך הדמיון, זה חשוב. חשוב לדעת שזה קורה ואיך זה קורה. אם מישהו חושב שזה כיוון מופשט שלא יביא תועלת, אני מציעה תרגיל מנטלי: תבחרו ארץ, עיר, שכונה, בית, אדם. תסתכלו על מה מניע אצלם את מערכות ה"הגנה". מה יותר – פחדים מבוססי מציאות, או פחדים מבוססי מציאות מדומה? שאיפות מבוססות מציאות, או שאיפות מבוססות מציאות מדומה?

דמיון זה חומר חזק. כדי להיפרד מפחד, כדאי להאמין קצת פחות בסיפורי-קיצון שאנחנו מספרים לעצמנו. הסיפורים המפחידים או האופטימיים מאוד. קשה לשלוט בדיבור פנימי, אפשר להאמין בו פחות. לבדוק אותו, להסתכל עליו בפרספקטיבה של הגיון. להטיל ספק.

זה לוקח אימון, לוקח ללכת בלי דרמה, שווה לעשות ושווה ללמוד איך לעשות – צעד אחד בכל פעם. זה לוקח יותר מיום אבל הגמול שם לשארית חיינו. השקעה טובה.

עכשיו כדאי לעשות שלושה דברים:

לחזור למפת הדרכים לעצמאות פיננסית, להסתכל על המציאות ולסמן לעצמכם איפה אתם במפה. זה כדי שתדעו מה באמת עומד בפניכם, למה אתם צריכים להתארגן ובעיקר למה ומדוע.

לערוך אינוונטר של אמונות והנחות שקשורות בכסף, שאינן מבוססות מציאות אלא מציאות מדומה. אמונות חיוביות, אמונות שליליות, הנחות, תכניות לעתיד שקבעתם בעבר, הכל. אלה שקי חול שתצטרכו להשליך מהסל, כדי שהכדור הפורח שלכם יוכל להתרומם ולשוט יפה באוויר בגובה לא מסוכן.

לבדוק איך אתם הולכים ללמוד להתבונן על המחשבות שלכם. אפשר עם עזרה, אפשר בלי עזרה, יש הרבה דרכים. תבחרו אחת ולכו אתה לאורך זמן.

עצמאות פיננסית היא מטרה. כדי להגיע אליה לא מספיק לרצות בכל הלב. צריך ללמוד איך הולכים את הדרך, ואיך הולכים אותה בצורה הנכונה לנו. יש כאלה שאוהבים ללכת דרך סלעים ונהרות גועשים ויש כאלה שאוהבים ללכת באחו. לכו תדעו. המטרה שלי היא לתת כלים ומסגרת עבודה. כל אחד יעשה אתם מה שנכון לו.

מפות

מפה היא תוצר של תהליך מיפוי. היא כלי עזר להתמצאות.

מפת דרכים היא תוצר של תהליך תכנון, המונחה על ידי הרצון שלנו להגיע בעתיד ליעד או למטרה שהגדרנו מראש. היא כלי עזר להתמצאות בתהליך וניהול ההתקדמות שלנו בכיוון היעד או המטרה.

מפת דרכים לעצמאות פיננסית היא תוצר של תהליך תכנון, המונחה על ידי ההחלטה שלנו להיות עצמאיים פיננסית בעתיד. זו המטרה.

ההחלטה להיות עצמאית פיננסית נובעת מחזון, סגנון חיים שאני מעדיפה. לכל אחד יש חזון משלו.

כמה שאלות חשובות במה שקשור במיפוי

האם אנחנו רואים את כל מה שיש לראות? כנראה שלא. בגלל זה צריך לחקור טוב טוב ולהיעזר בכל מה שאפשר, גם אם נגיע לראות את מה שלא נוח לנו לראות.

האם כל מה שאנחנו רואים צריך להופיע במפה? לא, זה לא יעיל למטרה שלנו. אנחנו לא ממפים DNA אז לא צריך את כל מה שרואים.

אם לא צריך הכל, מה כן צריך להופיע במפה כדי שהיא תעזור להתמצא ולהתנהל בתהליך? התשובה סובייקטיבית – תלוי. תלוי במה שעוזר לכם להתמצא ולהתנהל. עם זאת, נקודות ציון ברורות מאוד צריכות להופיע במפות של כולם. כמו שלא משמיטים מדינה ממפה גיאוגרפית של יבשת, כך לא משמיטים פרק-דרך ממפת דרכים לעצמאות פיננסית.

את המפה של פרקי הדרך אני משרטטת ברשומה הזו. לרזולוציות ניכנס ברשומות אחרות. כבר במפה הזו תדעו לומר איפה אתם נמצאים ביחס למטרה 'עצמאות פיננסית'. מי שרחוק מאוד מהמטרה, יראה שיש דרך. לי זה טוב לדעת אם אני רחוקה ואם יש דרך. מבחינתי, זה יותר טוב מלא לדעת ולקוות שיסתדר. לא כולם אותו הדבר ואני רוצה לכבד כמה שיותר אנשים. אז אם מפחיד אתכם לדעת, אל תקראו הלאה. חכו לרשומה הבאה, תקראו אותה ואז אם תרצו, תקראו את זו.

פרקי-הדרך העיקריים במפת דרכים לעצמאות פיננסית

חסר פיננסי. מצב בו חסר כסף כל הזמן. ההכנסות לעולם לא מכסות את ההוצאות וחובות מצטברים בהתמדה, מדי חודש. מצב בו לא ידוע איך החובות ייסגרו בעתיד הנראה לעין.

הישרדות פיננסית. מצב בו חסר כסף להוצאות הכרחיות חלק גדול מהזמן. חובות מצטברים, סוגרים אותם ונפתחים חובות חדשים. מצליחים לכסות את המיטה בשמיכה ואז הופ – השמיכה קטנה. מדי פעם מצליחים להרים את הראש מעל המים ושוב שוקעים ונחנקים.

איזון פיננסי. מצב בו יש איזון בין הכנסות להוצאות הכרחיות וקצת מעבר לזה, מדי פעם חסר כסף. לא מסתבכים בחובות אבל גם לא מתקדמים.

רווחה פיננסית. מצב בו הכל ברור. ברור מה נכנס, ברור מה יוצא, כל ההוצאות המתוכננות מכוסות בוודאות ויש סעיפי הוצאות שהם לא רק סעיפי הגנה. הם קשורים גם בשאיפות. לכל שקל יש תפקיד ידוע והוא באמת ממלא את התפקיד הזה. הוא לא נחטף לכיבוי שריפות. מדי פעם יש זעזוע קל במערכת בגלל הוצאה גדולה לא צפויה, אבל בסך הכל המילה 'כסף' לא מלחיצה.

ביטחון פיננסי. מצב בו ידוע מראש שהוצאות הבסיס מכוסות בוודאות לתקופה נכבדה קדימה בזמן. כבר לא חיים על ההכנסות הבאות אלא על ההכנסות הקודמות. לחלק מהשקלים יש תפקיד בעתיד הרחוק והם לא חסרים בהווה. אם קורה משהו שמחייב הפסקת הכנסה לכמה חודשים, אין בעיה.

עצמאות פיננסית. מצב בו קיים מנגנון הכנסות שמאפשר לחיות את החזון, את סגנון החיים שאנחנו רוצים בו. כמו במצב של ביטחון פיננסי, הוצאות הבסיס מכוסות בוודאות קדימה בזמן. שלא כמו במצב של ביטחון פיננסי, גם הוצאות נוספות שקשורות בשאיפות, סגנון חיים, חשק וכד' מכוסות בוודאות קדימה בזמן. זה כמובן בתנאי שאתם לא עושים איזו שטות כבירה כמו להשקיע אצל מיידוף או שוכחים איפה הפופיק שלכם.

אותו חלק אצלי שאוהב להנחות אנשים, לוחש לי לתת הנחיות לחשיבה.

אותו חלק אצלי שאוהב להניח לאנשים, לוחש לי לתת אוויר. זמן לגלגל את המפה הזו בראש, לראות אם ואיפה אתם מבחינים בזה שהיא משרטטת דרך. לחשוב עליה, על עצמכם, על מה מטריד אתכם ולמה אתם שואפים.

הפעם אני הולכת עם הקול השני. סקרנית לדעת מה יעלה.

אני לא אשת מקצוע בתחום הפיננסים. רחוק מזה. אני עוד מישהי שכמו רבים אחרים נמאס לי מתנודתיות בענייני כספים. אני שואפת לא רק להיקרא "עצמאית" אלא גם להיות כזו באמת. כל מה שאני כותבת הוא תוצר של חיפוש ולמידה אינטנסיביים. הכוונה –  לפתור את עניין התנודתיות לתמיד, ולהגיע לעצמאות פיננסית. אני מוכנה ללמוד, לבחון כל דבר ולהתאמן, כדי להצליח. יש לי תנאי אחד – שהמידע שאני משתמשת בו יהיה מובן לי, רלוונטי עבורי ולא מוטה לטובת שום אינטרס חוץ מהאינטרסים שלי.

המידע שאביא כאן נתון לשיפוטכם ושיקול דעתכם, וכדאי שתטילו ספק בכל דבר. הבחירה בידינו, אני רק רוצה לוודא שאני באמת בוחרת ולא הולכת על עיוור אחרי הנחיות/הוראות של אנשים בגלל שיש להם תואר, כוח, משרד, כסף או פרסום.

ממה אני רוצה עצמאות פיננסית

אני רוצה עצמאות פיננסית מכל מה שכופה עלי תנאים פיננסיים לא הוגנים. אני רוצה עצמאות מ"השיטה" בה מערכות פיננסיות וחברות עסקיות וציבוריות מחזיקות את השליטה בחיים שלי. לפי מה שאני רואה, ולא רק אני, עצמאים קטנים זוכים ליחס לא הוגן מכל מני צדדים. לא לוקחים אותנו ברצינות, מטילים עלינו מיסוי לא נכון, רוב הנכסים שלנו הם בכלל לא שלנו, מקשים עלינו ללא קשר למחזורים כספיים ותחומי עיסוק. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני מרגישה שמדכאים אותי, שאני לכודה. זה מצב של חוסר שליטה. כמה זמן אני אתן לזה להימשך?

השיטה הנוכחית לא תשחרר אותנו מרצונה, היא בנויה על ניצול. כדי להשתחרר ממנה, נצטרך ליצור הפרעה, התנהלות שתשבש את כוחה של השיטה הקיימת ותחולל שינוי. זה כבר קורה בתחומים חברתיים, בתעסוקה, בהשכלה.

ההבנה הבסיסית – כסף הוא חלק ממערכת הגנה על זכויות-אדם

כסף הוא לא הכל בחיים. הוא קצת פחות חשוב מחמצן. אפשר להיות חופשיים נפשית ורוחנית גם בלי כסף. עם זאת, כמעט לכל דבר צריך כסף כי כך זה קורה כרגע בעולם. אם כבר צריך לבזבז חיים על כסף, עדיף לא לבזבז אותם על כסף של מישהו אחר.

בתפקיד הבסיסי שלו, כסף הוא חלק מרשת ביטחון שמגנה על החרות שלנו. הוא כלי שאמור לעמוד לרשותנו כזכות בסיסית, כדי שלא ניאלץ לשעבד את הזכויות שלנו כבני-אדם. תעצרו רגע לחשוב לפני שאתם ממשיכים לקרוא. תעצרו לחשוב על כל האנשים שאתם מכירים, אפילו באופן מהיר ושטחי. על כמה מהם אתם יכולים לומר שהם לא משעבדים זכות-אדם שלהם, שלא מרצון או מרצון, בגלל כסף?

בתפיסה שאני מציגה כאן וברשומות הבאות, זו חייבת להיות הבנה בסיסית שאתם מסכימים עליה – קודם כל החרות של עצמי. גם אם אין לי אותה כרגע, זו התפיסה, זו השאיפה. זה לא קשור באינדיבידואליזם אלא בזכויות-אדם. רק אחרי כן מגיעה האפשרות להשתמש בכסף כדי להגשים שאיפות.

אם מסתכלים על כסף כחלק ממערכת הגנה, יכול להיות שקל יותר להבין ולהסכים לעשות את מה שצריך לעשות, כדי שיהיה לנו כסף בסביבה. זה לא תמיד כייף או יצירתי. זה יותר קשור בחשיבה, קבלת החלטות ומשמעת. גם נדרשת חבירה עם אנשים אחרים – כמו בני זוג למשל. זה לא פשוט אם אתם מאוהבים באינדיבידואליזם.

מפני מה אנחנו זקוקים להגנה?

אנחנו זקוקים להגנה מפני כל מני דברים, תלוי איפה אנחנו נמצאים על הרצף חרות-כסף. אם יש לי בית, אני לא זקוקה להגנה מסוג 'קורת גג' או 'הביטחון שלא יזיזו אותי'. כבר יש לי הגנה. אם אין לי מספיק כסף לאוכל, הצורך שלי בהגנה מתחיל משם – הגנה ממוות מרעב. קורת-גג משלי תחכה לאחר-כך. אנחנו זקוקים להגנה ממצבי משבר וגם אלה משתנים לפי מה שיש ואין לנו. אם אין לי מספיק כסף זמין, כל פנצ'ר נתפס אצלי כמשבר. אם אני חיה ברווחה פיננסית, פנצ'ר לא נתפס אצלי כמשבר. אפילו יכול להיות שיש לי תקציב מסודר לבלת"מים.

צעד ראשון בדרך לעצמאות פיננסית

הצעד הראשון הוא הצהרת כוונות. הצהרה על הכוונה להיות עצמאית כלכלית ולעשות את מה שנדרש כדי להשיג את העצמאות הזו. הצהרה על זה שלשם אני הולכת ולא לפחות מזה, גם אם ייקח שנתיים, חמש או עשר. המטרה היא לא להיות לכודה, לא להיות במצב בו מישהו קובע עבורי, שולט בי, בחרותי, בסגנון החיים שלי.

אני מציעה לכם להתחיל לגלגל מחשבות ולרשום לעצמכם את כל הדברים מפניהם אתם זקוקים להגנה שכסף יכול לקנות. ברשומה הבאה אציג מפת דרכים לעצמאות פיננסית ודרך מסודרת לחשוב על העניין.