"איזה כייף לך שאת מתפרנסת ממה שאת אוהבת", שמעתי קול מוכר מאחורי. זה היה תכל'ס. הוא החזיק מרצדת, מרוכז בתנועתה העדינה. "אני רואה שהצלחת להרכיב מרצדת מיקודים מחמישה עניינים שאתה רוצה להתמקד בהם וגם הצלחת לאזן אותם. היא יפה המרצדת שלך", אמרתי. "את שומעת רק מה שבא לך?" שאל, "אמרתי שאיזה כייף לך שאת מתפרנסת ממה שאת אוהבת. אם אני יורד עכשיו עם המרצדת שלי לתוך 'עמק חיי' היא תיראה כמו כלב רטוב ועצוב בעוד שתי דקות. היא לא עומדת במבחן המציאות, אני לא יכול להתפרנס ממנה ואני צריך להתפרנס."
זה הרגע לאנחה עמוקה נוכח האמת. אצל רוב האנשים שהם ילדי לאונרדו, הדברים בהם אנחנו רוצים לעסוק ומקורות הפרנסה, רחוקים זה מזה כמו קצות העמק. זה בעייתי בכל מני רמות, כולל הכמיהה הבלתי פוסקת לכך שהכל יסתדר בעמק יחד. שבאמת, נתפרנס ממה שאנחנו אוהבים ורוצים לעשות, שמקורות ההכנסה ישתנו בהתאם לשינויי העיסוק שלנו, ושההכנסה תישאר ברמה שיכולה לתמוך בנו.
לפני שאוכל לפרט דרכים לקרב את מרצדת המיקודים ומקורות ההכנסה לגור יחד באושר ועושר, דבר אחד צריך להיות מוסכם: אנחנו חייבים להתפרנס ולדעת כמה כסף אמור להיכנס לקופה כל חודש. הסכום משתנה לפי צרכים, ערכים, סדר עדיפויות, שלבי חיים ועוד כל מני נתונים. בכל מקרה – כדאי לדעת מה המספר שממנו אסור לנו לרדת (אלא אם נפל עלינו דוד עשיר או שמפעל הפיס מת לתת לנו מתנה).
עוד דבר שצריך להיות מובן הוא הרעיון 'שווה-כסף'. אם אני מחליטה שאני רוצה ללמוד נגרות ואני מצליחה למצוא נגר שילמד אותי את המקצוע בתמורה לכך שאנקה לו את הנגריה או אעזור לו בשיווק או משהו אחר שאני יודעת לעשות והוא צריך, אז אני מממנת את הלימודים שלי בשווה-כסף. את הסכום בתקציב שהתכוונתי להקדיש ללימודים אני ממירה בזמן עבודה ומתקרבת לעבר המטרה שלי – לעסוק במשהו שמושך אותי. יש ארבעה משאבים שאנחנו יכולים לשחק אתם: כסף, זמן, אנרגיה ותשומת לב. אין עוד. כדי להצליח לקרב את מרצדת המיקודים להיות מקור הכנסה, נצטרך להתייחס לזמן שלנו, לאנרגיה שלנו ולתשומת הלב שלנו באותה רצינות בה מתייחסים לכסף. לדעת לספור אותם, להכיר אילו סוגים יש לנו, במה אפשר לסחור ולעשות החלפות ובמה לא.
"אז מה בעצם הבעיה?" שאלתי את תכל'ס. "הבעיה היא שאני חייב לעבוד. אחרי שאני מעיף הצידה את שעות העבודה, אני פונה לדברים שמעניינים אותי – אלה שעל המרצדת. יוצא שאני דוחס אותם בקצוות ובין לבין. אחרי שפגשתי אותך התמלאתי אנרגיה שהנה, אני הולך להתעסק במה שמעניין אותי. אבל השעות הארוכות בעבודה, הפוליטיקה, העבודה עצמה, שוחקים אותי. תכל'ס, אין לי אנרגיה לגעת במה שמעניין אותי ואני מסיים את השבוע בדיכי קטן על זה שאני רק מתרחק מהמרצדת, לא מתקרב אליה. ניסיתי להכניס קצת עניינים מהמרצדת לתוך העבודה, זה לא מסתדר."
"לפי מה בחרת את מקום העבודה שלך? זה משהו שאתה אוהב לעשות?" הוא נראה המום. "מה קשור?! חלק אוהב, חלק לא אוהב, העיקר – כשיר. יש הכנסה." הרבה ילדי לאונרדו חיים כך – מחפשים עבודה כשכירים בתחום שהם מרגישים בו כשירים, בלי כל קשר למה שבאמת מעניין אותם, שזה כמה דברים בכל רגע נתון. זו פשרה מאכזבת כי המרצדת, במקום להיות גזר, הופכת מקל. כל סוף-שבוע היא נותנת למצב-רוח עוד מכה.
הופכים דיסקט בתשובה לשאלה "מה את עושה?"
"אתה מוכן לבחון את המחשבה שהדרך בה אתה מתפרנס אינה בהכרח הזהות שלך, אלא אם אתה גם אוהב את מה שאתה מתפרנס ממנו?" המבט של תכל'ס תבע הבהרה. "אתה עובד במשהו שלא בטוח שאתה אוהב. אם אני אשאל אותך 'מה אתה עושה?' מה תענה לי?" תכל'ס חכך וענה, "שאני עובד במקום עבודה שאני עובד בו, בתפקיד שאני עובד בו." "איך זה מרגיש לענות את התשובה הזו לשאלה 'מה אתה עושה?'" תכל'ס נראה כאילו שסובבתי לו את הדימר לכיוון 'כיבוי'.
"יש לי סיפור קטן בשבילך. לאחד החלקים במרצדת שלי קוראים 'פיסול'. אני רוצה להבין פיסול, לעשות פיסול. לא חושבת שיש לי כוונה להיות פסלת כעיסוק קבוע, אבל מי יודע. בינתיים כבר בא לי גם ללמוד לעשות כלי עבודה, לך תדע. בכל מקרה, לפסל שאני עובדת עליו עכשיו שהוא הראשון שלי, אני זקוקה לבולי עץ. אני יותר זקוקה לאיזה גזע אלון או משהו דומה בקוטר 120 ס"מ ובאורך 150 ס"מ (אם יש לכם, נא במסר פרטי), אבל ברור לי שהסיכוי ליפול על כזה נדיר. גם אם יש, הוא עלול לעלות מחיר שאני לא יכולה לשלם. סביר שאצטרך להתפשר, אבל אני שואפת להתפשר כמה שפחות.
לפני כשבועיים היינו בן-זוגי היקר ואני במסיבה של החבר'ה שלו מהצבא. בעודנו עומדים בין האנשים, צפה אצלי המחשבה שיש ביניהם כאלה שיש להם משק, שטח. אנשים שיש להם כזה, יכול להיות שמונח אצלם איזה גזע-עץ. שיתפתי את כבודו, אפילו הצעתי לשאול במיקרופון. את רעיון המיקרופון הוא לא קנה. אבל כעבור רבע שעה של היעלמות לתוך הציבור הוא חזר עם 'יש לך גזע אורן בקוטר 80 ס"מ'. בינתיים יש לי עוד אחד. ואיך זה קרה? בתשובה לשאלה מה לימור עושה."
"אבל זה לא מה שאת עושה!" מחה תכל'ס. בטח שזה מה שאני עושה. זה רק לא הדבר היחיד שאני עושה. אם הוא היה עונה את כל מה שאני עושה, לא היה יוצא מזה כלום מלבד מבט שאומר, "טוב, העיקר שנחמד לכם ביחד." הזהות שלי נמצאת במיקודים שעל המרצדת, לא במקורות ההכנסה. כששואלים אותי מה אני עושה, אני אתייחס לשאלה במונחים של אחד המיקודים, לא של פרנסה. כמעט תמיד תהיה לשואל הצעה מעניינת, עצה, רעיון לבדוק, רצון לעזור לי.
"תן חלק במרצדת. בעצם תן את כולם." תכל'ס מנה את חלקי המרצדת שלו בקול. "אני רוצה ללמד חבר'ה בחטיבת ביניים מתמטיקה. אני טוב בזה שחבל לך על הזמן, אני יודע לעשות שהם יבינו, לא רק יתכוננו למבחנים. אני רוצה ללמוד צרפתית, לפחות לדעת לדבר ברמה סבירה. אני רוצה לפרסם פוטו-בלוג על בעלי מלאכה בטורקיה. הייתי שם לפני שנה ונגנבתי, לא מפסיק לחשוב על זה. אני רוצה להשתתף במרתון הכנרת. ואני הכי רוצה שיום אחד תהיה לי גלריה או סדנה למלאכה. שזה יהיה מקום שמציגים בו, ושומעים בו הרצאות וגם יהיה אפשר לקנות עבודות. זה הכי."
פניו של תכל'ס השתנו. כי כשעונים לשאלות כמו "מה אתה עושה?" ומחזיקים את העיניים על מה שרוצים לעשות, משהו מסתדר בפנים. המתח שנוצר מהבלבול בין זהות ומקור הכנסה מתפוגג. פתאום יש יותר חשק לעשות, פחות אוכלים את הלב, במיוחד אם החיים לא דבש בזמן האחרון. כשאנחנו מחייכים, אחרים מחייכים אלינו ומשהו אצלם מרגיש שהוא רוצה ויכול לעזור.
יש ילדי לאונרדו שלא חייבים לקרב את מרצדת המיקודים שלהם למקור ההכנסה. יש כאלה שמעדיפים להחזיק במשרה יציבה ולקרוא לשאר העניינים תחביבים. יש כאלה שנחרדים מהרעיון שמה שהם אוהבים יהיה נגוע בכסף ופוחדים מכך שטרנדים בשוק ישנו את ההחלטות המקצועיות שלהם. יש כל מני דרכים לשלב מיקודים והכנסה. בכל דרך בה תבחרו, גם אם מרצדת המיקודים שלכם לא מניבה הכנסה, היא לא פחות חשובה או לגיטימית כתשובה לשאלה "מה את עושה?" ממקום העבודה והתפקיד שלכם. במקרים רבים היא חשובה או לגיטימית יותר.
"מרצדת יפה יש לך, כבר אמרתי. בפעם הבאה נסתכל על איך אתה מתקרב להגשים אותה וגם דואג להכנסה באותו זמן. עד אז, שב תכין רשימה של כל מה שאתה יודע לעשות שיכול להיות שמישהו צריך מבחור צעיר. זה מתוך הנחה שיש לך כוונה לקרב בין החלומות שלך למקורות ההכנסה שלך," אמרתי לתכל'ס. הוא הניד בראשו לאישור, הסתובב והתרחק עם המרצדת. מרחוק הוא נראה כמו בחור מלווה בחבורה קטנה של פרפרים.
