קורות חיים בלי לחזור לתחתית הסולם

קורי מאירלנד, היא קולגה שלי בסיפור סיפורים. כמו רבים מילדי לאונרדו, היא לא התחילה את הדרך עם מחשבה על ג'וב נכסף. בזמן שרבים מחבריה מצאו לעצמם מקום עבודה שיבטיח העפלה בסולם דרגות מקצועי וארגוני, קורי לא ידעה מה לבחור. היא הבינה שכמו החברים, היא צריכה לדאוג לפרנסה, רק בהבדל אחד: היא ניגשה לכל העניין כמו להרפתקה גדולה כדי לגלות מה הג'וב הנכסף.

לא לפי הסדר ולא כל ההרפתקה, הסיפור של קורי התגלגל כך: עיטוף סנדביצ'ים היה הפרק הקצר ביותר בהרפתקה. אחרי יומיים של ישיבה ליד שולחן מול קיר בטון ללא חלון וגלגול סנדביצ'ים בתוך ניירות עטיפה, היא הבינה שזה לא. שמרטפות הייתה נחמדה אבל לא יציבה, כי בכל פעם שההורים החליטו שקשה להם עם הברדק למרות שהילדים מאוד נהנו, הם נפרדו ממנה לשלום. הכי מגניב היה להיות מנהלת במה בתיאטרון פרינג' – אלא שקורי התמסרה לצפייה במחזות יותר משהתמסרה לתפקיד. להיות עוזרת בספרייה היה ג'וב נהדר. כל כך הרבה מה לקרוא. רק שלקרוא בא על חשבון קצב החזרת ספרים למדפים והמנהלת לא אהבה את זה. תואר ראשון בלימודים כלליים באוניברסיטה – מעניין, לא מביא פרנסה, מעניין בכל זאת. בעיקר הקריאה, פחות העבודות. קורי החליטה להיות 'רצינית' ופנתה לעבוד במחלקה האדמיניסטרטיבית של משרד עו"ד גדול. הלקוחות דווקא נהנו לדבר אתה בטלפון, ולתייק מסמכים לא הפריע לה כי אפשר לבהות באותו זמן, אבל קורי ותחפושת משרד עו"ד לא הולכים ביחד. להיות סייעת בגן ילדים היה חלום, רק לא החלק של השוויון בנטל בניקיונות. עוזרת עוזרת-מלבישה בתיאטרון, מחלקת דואר, זבנית במכולת השכונתית… אתם יכולים לנחש מה חשבו ההורים של קורי במיוחד כשהיו צריכים להסביר לחברים שלהם, "מה עם קורי? מה היא עושה בימים אלה?" גם החברים שלה לא הבינו בדיוק מה העניין ואיך היא מרשה לעצמה להיעלם לנסיעות מזמן לזמן, כשהם מחזיקים את העיניים על קידום.

"תמיד תישארי תקועה בתחתית הסולם?!" שאלו. מבחינתם, קורי התחילה כל הזמן מהתחלה ולא התקדמה לשום מקום. בדמיונם, הם ראו את החברה המוכשרת תקועה עם משכורת מינימום כל חייה, עסוקה במלאכות שוליות רק כדי לחמוק מהכנת קפה לבוס. אחרי כמה שנים של ביקורת, חקירות חוזרות והרגשה שלא מבינים אותה, קורי עברה לעיר אחרת בארץ אחרת וחיה לבד. גם שם עברה בין עבודות מזדמנות כאלה ואחרות אבל בלי לאבד את תחושת ההרפתקה – היא תמצא את מה שמתאים לה.

יום אחד זה קרה. היא הזדמנה לאירוע של מספרי סיפורים, אחת מהן מאירלנד. קורי נשבתה בקסם, נגשה לבת-ארצה ואמרה 'אני רוצה לעשות את זה'. המספרת הזמינה אותה לכמה ימי חניכה אינטנסיביים שבסיומם אמרה לה, "צאי לדרך. כשתצטרכי אותי שוב, את יודעת איפה למצוא אותי." קורי יצאה ועשתה דרכה. אספה סיפורים, פיתחה לעצמה סגנון, הופיעה במרתפים חשוכים, אחר-כך מעל פני האדמה, צברה קהל אוהדים, בנתה שם ויכולת. היא משכה את תשומת הלב של מפיקי פסטיבלים, קודם ביבשת אחת, אחר-כך ביבשת אחרת ונסעה לכל מקום אליו הזמינו אותה.

עשר שנים מאוחר יותר, זכתה במשרה הנחשקת artist in residence באוניברסיטה גדולה בקנדה. חצי שנה שם, חצי שנה בבית ובדרכים, מספרת סיפורים. גילתה מה הג'וב הנכסף וזכתה בו.

אם יש לילדי לאונרדו או להורים שלהם החשש מכך שבכל פעם שהם משנים נתיב הם מתחילים מהתחתית, אז לא – זה לא חייב להיות כך.

דרך אחת היא הדרך של קורי – לפתח יכולות ולצבור ניסיון לפני שמוצאים את הג'וב שאוסף את כל המיקודים והתשוקות למקום אחד.

דרך שנייה היא הדרך של תכל'ס – לעבוד כשכיר, לטפס שם בלי יותר מדי יומרות, ותוך כדי לפתח יכולות וניסיון שקשורים במרצדת המיקודים.

דרך נוספת לא להתחיל תמיד מהתחתית היא להימנע מעבודה כשכיר ולפתוח עסק או להיות פרילנס. ההבדל הגדול בין השניים תלוי בהעדפה או בחשש לגעת בשיווק ומכירות. עוד ניגע בשתי האפשרויות האלה לא מעט.

תבחרו איזו דרך שתבחרו: כשאתם מרגישים מוכנים להתחיל לגבות תשלום על מה שאתם אוהבים לעשות, בין אם דבר אחד או כמה, בין אם לתמיד או לפרק זמן מוגבל, סביר להניח שיש לכם להציע יותר מכפי שנדמה. השאלה הגדולה היא –

איך אתם מתרגמים את הניסיון, המיומנויות ושאר המידות שלכם,
כך שאתם ומעסיק או לקוח פוטנציאלי תוכלו לראות עין בעין למה שווה לכם לעבוד יחד,
כבר ברזומה של 'ילד לאונרדו' שיכול להיראות מאוד מאוד 'רנסאנסי'. 

הרשומה הזו עוסקת בתשובה לשאלה הגדולה. כמה הבהרות:

אל תצפו ל'טיפ שיפור הופעה' של דף הקורות חיים שלכם. לכתוב רזומה כזה זו עבודת שכבות, זה ללמוד כלי. שווה לכם ללמוד את הדרך ולהתאמן עליה, כי אם אתם ילדי לאונרדו, תפנו לאורך חייכם ליותר ממעסיק אחד וליותר מלקוח אחד, ליותר ממשרה אחת ופרויקט אחד, ביותר מנושא אחד וכו' וכו'. כדאי ללמוד כלי במקום להיתקע שוב ושוב מול הדף ולהתחיל מהמחשבה "איך לעזאזל אני דוחסת, מורידה, משנה קצת כדי שזה יתאים?!"

ההצלחה לא תלויה רק במסמך קורות חיים, ברור. באותו זמן, הכלי הזה ילמד אתכם עוד כמה דברים שישמשו אתכם גם בראיונות, הגשת הצעות, ותרגום שלל היכולות שלכם כך שמי שצריך חלק מהן, יבין שיש לכם.

שכתוב קורות חיים או פרופיל ספק בהתאמה למשרה או לקוח/פרויקט

שלב א

מצאו את הקורות חיים שלכם. אם לא עדכנתם אותם בשנתיים האחרונות בהשכלה, ניסיון, עבודות, פרויקטים – זה הזמן. אותו הדבר אם אתם פרילנס או בעלי עסק שעובדים מול לקוחות – אם יש לכם פרופיל ספק, הביאו אותו לשולחן ודאגו לעדכן אותו.

שלב ב

חשבו על משרה שאתם רוצים להתקבל אליה, תפקיד, פרויקט, לקוח שאתם רוצים להשיג. אם לא עולה לכם בראש, גם משרה או פרויקט שרציתם ולא קיבלתם טובים לצורך התרגיל.

עכשיו, החליפו כסא עם מי שנמצא בעמדה ההפוכה – זה או זו שיש להם את הסמכות להחליט אם לשכור את השירותים שלכם או להעסיק אתכם. אילו מידות אתם מחפשים במי שאתם מחפשים להעסיק? כדי למלא את התפקיד ולהשתלב בסביבת העבודה אצלכם, מה הוא היה צריך לעבור ולצבור? אילו תפקידים, מיומנויות, ניסיון, מאפייני אישיות (ערכים, חוזקות) ויכולות אתם צריכים שיהיו לו?

שימו לב – אתם רוצים למנות את המידות למשרה או עבודה מסוימת, לא למקצוע או תחום עיסוק שלם. השתדלו להיות כמה שיותר ספציפיים. אם אתם לא יודעים מה באמת צריך, אפשר לשאול מישהו שכבר מחזיק בתפקיד כזה או מכיר סוג כזה של לקוח. אל תחפשו את התשובה במודעת גיוס, אלא אם אתם נופלים על אחת שמסבירה את עצמה כמו שצריך. אם תמצאו, אני אשמח שתשלחו לי אותה.

שלב ג

בחזרה לקורות חיים שלכם/פרופיל ספק. הוציאו לדף נפרד רשימה של כל משרה, תפקיד או התנדבות שמילאתם, בין אם בתשלום או לא בתשלום. אם אתם פרילנס או בעלי עסקים, הוציאו לדף  נפרד את רשימת העבודות/לקוחות מהשנה האחרונה. אם לקחתם חלק בפרויקטים גדולים, כשכירים או עצמאיים – הוציאו לדף גם אותם. ליד כל משרה/עבודה, רשמו את המידות הרלוונטיות, את התפקידים, המיומנויות, הניסיון, הערכים והחוזקות שהיה צריך כדי להצליח. יכול להיות שלא ראיתם את התפקיד הזה כך בעבר. כרגע אנחנו מסתכלים על העתיד.

שלב ד

קחו את הדרישות שפרטתם כ'מנהלי גיוס' או כמי שיש לו הסמכות להחליט אם לקחת אתכם לעבודה שאתם רוצים. המשרה, התפקיד, הפרויקט, הלקוח שחשבתם עליהם בשלב ב'. זה יהיה הסרגל אתו אתם עוברים עכשיו על רשימת המשרות והמידות שלכם משלב ג.

מה רוצה 'מנהלת הגיוס'? יש לכם מידה כזו? סמנו אותה. סמנו את כל המידות שהיא רוצה ויש לכם.

אם יש לכם את המידות הנדרשות, עברו לשלב הבא. אם חסרות לכם כמה מידות משמעותיות ואתם עומדים בפחות מ 70% דרישות, אתם רואים את זה עכשיו. כאן הזמן לשאול את עצמכם אם כדאי לגשת או שכדאי לקחת התלמדות, התנדבות, עבודה חלקית שתחזק את המידות החסרות – כי הן משמעותיות. תמיד אפשר להגיש ולקבל סירוב – יותר מדי סירובים לא בונים ביטחון.

שלב ה

הגיע הזמן לשכתב את הקורות חיים/פרופיל ספק, תוך מסגור העבר לאור המידות שמנהלת הגיוס מחפשת (לדעתכם או אחרי שהתייעצתם) ויש לכם. אלא אם אתם צעירים מאוד, לא כל מה שעשיתם חייב להופיע בקורות חיים, לא כל תכונה ומידה שניחנתם בה. המטרה היא לכתוב קורות חיים או פרופיל ספק כך, שכל מה שיופיע שם מעבר למידע הבסיסי, מדגים בבירור שאתם מצוידים במידות המתאימות לדרישות ולצרכים של המעסיק או הלקוח. לא פחות, אבל גם לא יותר.

נראה הגיוני, לא? הגיוני, אלא שרוב הקורות חיים של ילדי לאונרדו לא כתובים כך. הם רשימה ארוכה של פריטי מידע, לפעמים עושים בהם סדר ומדגישים חוזקות והישגים, לעיתים רחוקות מתאימים אותם לדרישות של משרה או לקוח מסוימים.

למנהלות גיוס ובעלי עסקים אין זמן לדוג את המידות הרלוונטיות שלכם מתוך המסמך. שימו אותן לפני האף שלהם בניסוח בהיר מאוד.

עבור מי שאינו ילד לאונרדו, כל ה"בנוסף" שאתם מביאים לא תמיד נראה כמו ערך מוסף. הם לא מבינם את הקישוריות בין הדברים, עלולים לחשוב כמו רבים אחרים שמי שמרבה עיסוקים הוא שטחי, ובמקרה היותר גרוע – ייקחו אתכם לעבודה כדי להעמיס עליכם עבודה של שניים לפחות ויתנו לכם את התנאים של הזול מביניהם.

עוד דגשים

אם אתם חוששים שכישורי הכתיבה שלכם לא מספקים, היעזרו באנשי מקצוע ובקשו מהם להדגיש את המידות הנדרשות בשכתוב.

אם אתם אוספים מכתבי המלצה וממליצים, בקשו מהם להדגיש את המידות הנדרשות בהמלצתם. תנו להם את רשימת המידות ואם הם לא יצירתיים או עסוקים – תנו להם גם כמה דוגמאות לאיך המידות האלה באו לידי ביטוי כשעבדתם יחד. קחו בחשבון שהם עלולים ל copy-paste את הדוגמאות, אז כדאי לכתוב אותן טוב ותמציתי.

אם תרצו לדייק עוד יותר, השקיעו קצת זמן בעיון באתר של המעסיק או הלקוח הפוטנציאלי. טוב מזה יהיה לשוחח עם מישהו משם. מה אתם מחפשים? להבין מה נדרש כדי להצליח במקום העבודה שאתם רוצים להשיג. מה האתגרים, איך אנשים מתמודדים אתם ביומיום ועומדים בהם. אתם גם מחפשים שפה שתוכלו להכניס לקורות חיים שלכם ולריאיון או לשיחת היכרות. איך הם מתנסחים, "ערכי ליבה" או "מיומנויות בסיס"? גוף ראשון או גוף שלישי? בעברית או בהיבריש (עברית שעושה קולות של אנגלית)? שפה שיווקית ושפת מכירות או שפה מקצועית שמדייקת במונחים מקצועיים?

לדוגמה: לפני שנים רבות שכרו את שירותיי לטובת סדנה בבית הספר של חברת חשמל. תוך כדי השיחה המקדימה שאל מנהל בית הספר, "כמובן שתעברי אתם על הנטש"ות?" נתקעתי לשתיקה. הוא הבחין בשתיקה ואמר, "את רוצה לומר לי שאת לא יודעת מהן נטש"ות?!" עניתי, "אני יודעת ששוכרים את שירותיי כשרוצים שאנשים יבינו." הוא נתקע. אז זה הצליח ואפילו התגלגל להיות סיפור משעשע, אבל זה לא תמיד מסתיים כך. לכן כדאי לבדוק מה השפה המקומית. נטש"ות, אם רציתם לדעת, הן "נקודות טעונות שיפור". כל יום לומדים משהו חדש…

אם מדובר במשרה נחשקת, אתם רוצים לגלות גם את המנהגים השבטיים – סגנון לבוש, סגנון דיבור, סגנון התנהלות. אם אתם מוכנים ללכת עם זה, זה יעזור לכם. בסך הכל כילדי לאונרדו, אתם יותר גמישים לשינוי מהאדם הממוצע, אם השינוי נראה כמו משהו חדש ומעניין ללמוד.

ילדי לאונרדו נוטים לברוח לכתיבת קורות חיים מסוגננים כרשימת מיומנויות. זה נוח כי אז לא רואים כמה שינויים, כמה מקומות עברנו לאורך הדרך. השתדלו להימנע מהתעלול הזה, כי הוא נראה כמו הסוואה למשהו שלא כתוב שם ועלול לעבוד לרעתכם. מנהלי גיוס ולקוחות זקוקים להקשר. הם רוצים לדעת שכבר התמודדתם עם נסיבות דומות לנסיבות שלהם. מצד שני, אין לכם מה להתנצל על הרצון לבצע שינוי ואפילו לעבור תחום מקצועי. אם יש לכם את המידות שהצד השני צריך, זו נקודת הפתיחה ולכו ממנה קדימה, לא אחורה.

להיות ילד לאונרדו צעיר, שגדל בסביבה צעירה וקישורית, שיש בה מעסיקים צעירים מאוד בייחוד בתחומים הטכנולוגיים והקריאייטיבים של האינטרנט, זה משהו שמסתדר עם עצמו. לגשת לסביבה הזו כשאתה בן יותר משלושים, זה פחות פשוט. בעניין הזה כדאי לכם לקרוא את הרשומה הנוקבת של טל עירוני 'איך זה שיום אחד הפכתי להיות לא רלוונטית?'. בלי להתעלם מכל מה שגרוע בהתנהלות שטל מתארת, יש בכל זאת שני דברים שכדאי להתכונן אליהם באופן פרו-אקטיבי: מעסיקים צעירים מוטרדים מהיכולת של מבוגרים לקבל מהם הוראות, ומוטרדים מרמת המיומנות הטכנולוגית שלהם. אני יודעת שזה מרתיח, בעיקר אם אתם אנשי מקצוע שכבר שכחו את מה שהם חושבים שהם יודעים, ובכל זאת:

העלו את עניין הגיל בעצמכם, לפני שהם ידברו על כך. באופן הזה, אתם קובעים את הכללים והכללים הם לנהוג בבני-אדם מידת כבוד. "אני אשמח לעבוד עם אנשים צעירים וגם ללמוד מהניסיון שלכם." אם זה מרגיז אתכם אפילו לחשוב על משפט כזה, קחו את הרמז הבא מהמנצח הגדול לאונרד ברנשטיין זכר לא-צדיק לברכה: בחזרה הראשונה שלו עם תזמורת אירופאית ידועה, הוא אמר שלכבוד יחשב לו, לנגן עם תזמורת שכל כך מייצגת את התרבות שהולידה את יצירות המופת של המוסיקה הקלאסית. אחרי סיבוב ראשון של נגינה הוא אמר, "עכשיו, בואו תראו איך עושים את זה כמו שצריך."

טכנולוגיה, תוכנות, פלטפורמות, אפליקציות – רשמו הכל בקורות חיים שלכם ובתנאי שאתם לא חושפים יותר ממה שנראה שצריך.