כפי שכבר כתבתי, מדובר בנטייה. משהו שהוא אפשרי אצל כולם, אצל חלק קרוב יותר לפני השטח, יותר נגיש. לפעמים יותר משמח ולפעמים יותר מפריע. אם חשוב לכם לדעת, תוכלו לנסות את השאלון שצרפתי למטה. מדובר גם בסגנון חיים, דרך התנהלות שאם מבינים איך היא עובדת, מרוויחים חופש בחירה ופעולה, וכבוד גדול יותר לעצמנו כבני-אדם. שונה מאוד בתפיסה ממה שמתואר בכתבה שהתפרסמה לאחרונה בניו-יורק טיימס A Toxic Work World (מאמר דעה). מעבר לזה, המציאות מתגלגלת בכיוון שישלח רבים מאתנו לחפש את המקום בו זנחנו את הילד לאונרדו שלנו, למצוא אותו, ליישר אותו מהקיבצ'וץ', לחייך אליו כדי שיבין שחזרנו, ולטפח אותו כך שיסכים לחזור להיות יותר נגיש עבורנו.
מציאות מתגלגלת 1 – רובוטים ואלגוריתמים
במהלך עשרים השנים הבאות, הרבה מהמשרות הקיימות כיום, תעבורנה לידי רובוטים ואלגוריתמים מתוחכמים. נסו את גוגל עם the future of employment או the future of work ותראו מה הולך לקרות. כל דבר שהרובוטים יעשו טוב יותר, מהר יותר, זול יותר – יעבור לידיהם ולנו לא יהיה סיכוי מולם. מה יישאר לנו? לנו יישאר לדמיין, לבוא בדברים, לנהל משא ומתן, לחקור, להטיל ספק, להביע אמפתיה, לספר סיפורים, ליצור קשרים, לחבר חיבורים, להיות יצירתיים. לנו יישאר החופש לדמיין את העבודה שלנו, להמציא אותה. כדי להצליח בכך, נצטרך להתבונן על המציאות אחרת, להניח מאחור תפיסות רווחות, למדוד אחרת הצלחה. אלה 'שרירים' שיש לכולנו רק שהם מנמנמים קצת. תוך כדי, נראה שינוי משמעותי נוסף –
מציאות מתגלגלת 2 – מבנה החברות משתנה, גם מבנה שוק העבודה
התפצלות גוגל והקמת אלפבית – היא דוגמה אחת מתוך הרבה שאנחנו עתידים לראות עוד לפני שנראה יותר רובוטים. חברות גדולות תתפצלנה לחברות קטנות יותר. הן תישארנה תחת מטריה ניהולית משותפת, אך תפעלנה בנפרד. השוק השתנה, גם הענקים והחזקים לא יכולים יותר להרשות לעצמם להחזיק את כל הביצים בסל אחד. הפיצול יקנה לחברות אופציית הישרדות גמישה – גם אם פרויקט ייכשל או שחברה קטנה תקרוס, שום כישלון לא ירסק את כל הקבוצה. המשקיעים ישנו טוב יותר בלילה (אם זה מה שמשפיע על שנתם).
גם חברות בינוניות וקטנות יותר תתפצלנה. היכולת שלהן להישאר רווחיות תהיה תלויה ביעילותן, ביכולתן להפחית הוצאות קבועות ובעיקר ביכולת להפיק, להוציא לפועל, לפתור בעיות ולהתקדם הלאה. נראה הרבה יותר work on demand – אנשים הנקראים לעבוד לתקופה או פרויקט מסוים, במקום עובדים שכירים קבועים ועודף דרגים המכבידים על התקציב והתקשורת בתוך החברות.
'פרילנס' תהיה הגדרת המעמד התעסוקתי של מאות מיליוני אנשים. נהיה מעורבים במספר יוזמות באותו זמן, נהיה מעורבים בפרויקטים עם חברות בכל מני סדרי גודל, לא בהכרח באותו תחום, לא בהכרח עם אותם אנשים. נלמד ללא הרף ובאותו זמן גם נלמד אחרים. למעלה מ 60% מהאנשים בגילאי עבודה – וקחו בחשבון את הארכת תוחלת החיים שתעלה גם את גיל הפרישה – יצטרכו להטות את מסלול ההתפתחות שלהם, ובאותו זמן להשתפר בניהול עצמי, קידום עצמי, שיווק, אדמיניסטרציה ופיתוח אישי. נצטרך ללמוד ולדעת לנהל את עצמנו כיזמים, כלומדים וכמורים, תוך כדי ניהול תקשורת עם רבים אחרים.
קופסה OUT
במצב הזה – שזה ממש עכשיו אם אתם מתכוננים לעתיד – תהיה עדנה לאנשים שהנטייה 'ילדי לאונרדו' היא טבע חזק אצלם. אנחנו, שרגילים לשמוע את השאלה המתסכלת "איך את חיה ככה?!" נשמע את השאלה שוב ושוב. אלא שהפעם היא תישאל מנקודת מבט חדשה לגמרי. הידע אודות "איך חיים ככה", יהפוך חיוני להישרדות ולהצלחה של רבים אחרים. יהיה לנו הרבה יותר קל להתנהל בשוק התעסוקה אם ננהל את עצמנו להיות כל מה שאנחנו יכולים. הגדרת הזהות שלנו תתבהר, יהיה לנו קל יותר להציג את עצמנו, נהיה יותר מובנים לאחרים. הם ישתנו במקביל לנו, ויתחילו לראות ולהבין את מה שהם לא יכולים לראות ולהבין כרגע – מה שישפיע גם על מערכות היחסים שלנו והסיכוי לחיות חיים של אושר וסיפוק בחברת אחרים. הקופסה (סוף סוף) תצא ממרכז הדיון. להערכתי, יהיה ממש כייף.
אנחנו שונים זה מזה מאוד. בכל זאת, אם סימנתם V ליד שבע או יותר מההצהרות האלה, נטיית ילדי לאונרדו זמינה לכם יותר מהממוצע.
אני מעדיפה שאלות קצת אחרות, כי הן יותר פרקטיות (מן תכונה כזו שנדבקה אלי). שאלות המנסות לברר מה המאפיינים שאותם אני צריכה להוקיר ולטפח, מה אני כן ומה אני לא ואיך אני לוקחת את דבריה של אנג'לו והופכת אותם לסגנון התנהלות שישמח אותי ויביא תועלת, לפחות ברוב שעות היממה.
ועד אז…. מאחלת כתיבה וחתימה טובה בכל הספרים הרלוונטיים.
