מלכודת 'שלב המחקר'

קרדיט צילום Clem Onojeghuo

לאנשים יצירתיים יש כישרון שעולה לפעמים על היכולת ליצור – הכישרון לשכנע את עצמנו שהסיבות שאנחנו ממציאים כדי לא ליצור, הן סיבות אמתיות. תמיד יש מה לארגן, להכניס לרשימות, לסדר, לנקות, לחקור או לגרד. אני תוהה לעצמי אם זו הסיבה שבגללה אני, כמו אנשים יצירתיים רבים אחרים, נמשכת כל-כך מהר לעבודת-מטא: להציף רעיונות, לחשוב עליהם, לחלום, לחשוב על המשימות הבאות שמחכות לי. רעיונות הם כייף. לעשות משהו עם הרעיונות האלה, לחשוף את העבודה לאחרים תוך כדי עשייה, לעבוד ממש, זה נו… לא תמיד ממש מה שבא לי לעשות.

בזמן שאני 'מטא עושה', אני במרחב נוח. אף אחד לא מודד את העבודה שלי, הביקורת שותקת, לא עומדים עלי עם שעון, אף אחד לא מחכה לתוצאה. אני יכולה להמשיך לספר לעצמי שאני יוצרת: מתכננת, מארגנת, מנקה את הראש או השד יודע איך אני קוראת לזה.

במילים אחרות, אני מחברת לעצמי בדיה אמינה שמניחה מדרגות של מכשולים ביני לבין העבודה היצירתית שאני צריכה לעשות. משום שרק יוצרת הסיפור צריכה להאמין לו, אני יכולה להישאר במרחב הבטוח שלי, שבדרך כלל קוראים לו 'שלב המחקר'.

איך נראה שלב המחקר? אנחנו קוראים כתיבה של כותבים אחרים, מתבוננים בציורים של ציירים אחרים, ברעיונות עסקיים של אחרים, הולכים להופעות של אמנים אחרים – במסגרת מחקר. אנחנו חוקרים ואוספים מחקרים שדנים במחקרים של אחרים. אנחנו מתייגים את המחקרים, ממיינים אותם לקטגוריות, מתייקים אותם ושומרים אותם בערימות עם עוד מחקרים אחרים שכבר יש לנו. כשיש לנו הרבה, אנחנו חוקרים את הדרך בה ניתן לתייק את המחקרים הללו טוב יותר, כדי להצליח להבין מה הקשר המעשי בין מה שכבר אספנו למחקר החדש, ו…

ככה בונים חומה. חומה שהיא חסם לעבודה ממשית. נכון, חלק מהתהליך היצירתי דורש חקר. אבל אם אתם מנידים בראשכם מול המסך כרגע, אתם יודעים בדיוק כמוני שיש נקודה בה יש לנו מספיק מידע כדי לעשות משהו, ויש נקודה בה יש לנו מספיק מידע כדי לחמוק מיצירה. שום כמות של מידע או השראה לא תפתור את הבעיה, כי לבעיה אין שום קשר עם מידע.

אני יוצרת, לא חוקרת. פעם לא ידעתי שמרמה מסוימת של מחקר והלאה, אני מאביסה את החלק המבוהל בתוכי, זה שמפחד ליצור, ומבהילה אותו עוד יותר. ראיתי את כל המומחים האלה, את הכמות המאסיבית של העבודה שלהם ואיך היא מגמדת בעיניי את היכולת שלי לתרום. אם אתם חושבים שאין טעם לנסות ומה הפואנטה – זה עוד סיפור שאתם מספרים לעצמכם, ומאמינים בו.

כיום, אני פשוט יוצרת. בוחרת נושא או רעיון מתוך עשרות הרעיונות שיש לי כל יום, ועושה משהו בקשר אליו. כותבת כמה מאות מילים, מציירת סקצ', מעצבת, נותנת שם לבעיה ויושבת לפתור אותה, לומדת עוד סיפור ומיד מספרת אותו למישהו אחר, אוספת כמה אנשים ופותחת אתם שיחה על משהו, איזה רעיון. עובדת שעה, עובדת שעתיים כדי להתקדם יותר, עושה גרוע, עושה טוב, העיקר עושה. לפעמים זה באמת לא שווה שיתוף. לפעמים אני זורקת מיד אחרי שעשיתי או נותנת לזה לנוח חודש. כמעט כל דבר שאני עושה, אני יכולה להתיר, להשיב. מה שאני לא יכולה להשיב זה את הזמן שהשקעתי בלהמציא סיפורים לעצמי. סיפורים מהסוג שנותן לי סיבה לא לעשות.

לעשות עושה טוב.

מה שמזכיר לי שפעם פעם, כשהייתי נערה והיה מגיע רגע בו לא הייתי ממש מוצאת את עצמי, אבא שלי היה אומר "תנגני קצת בפסנתר, יעבור לך." בדרך כלל זה היה מסתכם בכמה שורות מסונטה של בטהובן, תמיד אותה סונטה, תמיד אותה הערה שלו "את תלמידה מתמידה, את תמיד טועה באותו מקום," אבל אחרי כמה דקות סונטה ואקורדים סתם, באמת הייתי מרגישה יותר טוב.2020

רשומה קודמת
רשומה הבאה
Loading Facebook Comments ...

8 thoughts on “מלכודת 'שלב המחקר'”

  1. נקרעתי מצחוק כשקראתי, יש לי חברה שבכל פעם ששואלים אותה אם אני יכולה לעשות משהו היא מסבירה שכן אבל שיקחו בחשבון שקודם אני צריכה לעשות מחקר לפחות איזה חודש. יאללה עוצרת עם זה ומתחילה לעבוד 🙂

  2. וואו..אני מאוד מכיר את המקום של לחקור. לראיין אחרים ע"מ להיזכר / להתחבר לרעיונות ואבחנות של אחרים שמהדהדות בעצמי. אני ממש מאמין בזה (גם זה סיפור?).
    מרגיש לי מפחיד להתחיל ליצור בלי לקבל אישורים / חיזוקים ובחוץ…

    1. בוקר טוב גלעד,
      לא שוללת את מה שאתה מאמין בו. המחקר שאתה כותב עליו מצמיח אותנו. השאלה היא מתי הוא מפחיד אותנו לרמה בו אנחנו לא מתחילים ליצור. במקום לזרום, יוצרים אגם להשתכשך בתוכו. למדתי לזהות את הרגע הזה מתוך התבוננות בעצמי. לפעמים אני נהנית להשתשכשך בידיעה שזה מה שאני עושה. בדרך כלל, אני מזהה את הרגע ומחליטה לשחות משם. ולשאלת הסיפור (ועל סיפורים אני יודעת שאני יודעת הרבה…) נסה לספר אותו למישהו אחר ותראה אילו תגובות תקבל. יהיו אנשים שזה ירתק אותם. יהיו אנשים שיאמרו – ואיפה הקול שלך בכל זה? יש מה ללמוד מתגובות של אחרים לסיפורים. זה מעניין מאוד.

  3. לימור היקרה,
    אני כבר עוקב אחר הכתיבה שלך תקופה מסוימת ואני מפיק המון. המילים שלך הרבה פעמים נוגעות לחיי והמאמר הזה הגיע לי כל כך נכון וכל כך מדויק. אני הרבה פעמים מוצא את עצמי חוקר ומנסה להעמיק מהסיבה שזה מביא לי הרבה עונג והנאה אך על ידי כך הרבה פעמים נמנעתי מיצירה ועוד מחקר תמיד היה בשבילי תירוץ בשביל לא ליצור. עכשיו אני מתחיל להביא שינוי ולייצר יותר.
    תודה,
    ניבי

    נ.ב

    האם את גם מעבירה סדנאות או מפגשי ייעוץ?

    1. בוקר טוב ניבי,
      תודה. שמחה לדעת על השינוי, בהצלחה.
      נ.ב.
      לא ברור עדיין, חוככת, לא ממהרת. נראה.

  4. היי לימור
    האין זה כך שאם תפישת המציאות שלנו משתנה, המציאות שלנו משתנה גם? אחרת מה שווה הכל…
    תודה על הדברים שאת כותבת. אני מתרגלת מוזיקה ואסטרולוגיה, וגם אני, כמו אביך, ממליצה תמיד לנגן קצת אם אפשר. גם לעצמי. גם לבנותי ולכל ברי המזל שזכו בחינוך מוזיקלי…בברכה
    אילת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *