עומק ורוחב הם לא הפכים

לפני כמה ימים נסענו לבקר אישה אחת. רצינו לשמוע אודות מחקר שהיא עורכת בתחום מדעי ההתנהגות. המחקר מתבונן על מחקרים אקדמיים, היא עורכת אותו מטעם עצמה. דרכה, קיווינו לגלות משהו שיתמוך, אולי ישלול, ואולי יסיט לכיוון חדש איזו מחשבה שיש לנו.

בת שמונים ושש, קורנת סקרנות לחיים. מתהלכת בין חדרי ביתה בקפיציות של ילדה בת חמש שרק התחילה ללמוד בלט. השיחה אתה שזורה שליפת ספרים ממדפים, ציטוטים מספרים של סופרים וחוקרים, סרטונים ביוטיוב, תשומת לב מוחלטת למילה, שמחה בתבונת הטבע שלומדים מהתבוננות בתינוקות, קריקטורות שמרגשות אותה, ציורים קטנטנים שהיא מציירת כדי להסביר את הרעיונות שלה, גרפים, תכתובות מייל עם חוקרים יידועי-שם, שאלות נוקבות על חוסר כבוד אדם, שמחה בכל צורת חיים ואינטליגנציה רגשית רוטטת.

כדי לא לסטות מנושא הרשומה וגם כי לא ביקשתי רשות, אני לא נכנסת לפרטי המחקר והתגליות שלה. רק אוסיף שהיה די עצוב לגלות כמה מוגבלים המחקרים עליהם מתבססות תפיסות טיפול וחינוך ידועות מאוד. להבין שחוקרים מתבוננים רק על חלק מצומצם מהתמונה הכוללת ולא בהכרח רואים את הטעויות של עצמם. מצאתי את עצמי שואלת "אבל למה…" לגבי דרך הפעולה שלהם, פחות או יותר כל עשר דקות. אני מסכמת שבעניין מה שקיווינו לגלות, התשובה לא נמצאת במדע המודרני. הדמיון המדעי מוגבל מדי, לפחות לעת עתה.

שאלנו אותה מה היא הייתה רוצה שיקרה עם העבודה שהיא מקדישה לה כל כך הרבה שנים ותשומת לב. היא רוצה שייקחו את הרעיונות שחשפה ויבדקו אותם, יחקרו אותם במעבדה מסודרת. היא רוצה לקבל מילות הערכה מחוקרים שהיא מחשיבה. למרות שהיא לא אמרה זאת במפורש, לי נראה שאם היום חוקרים את הרעיונות שלה ומגלים בעזרתם את מה שיכול להשפיע לטובה על שיטות הטיפול הקיימות, זה מה שהיא הייתה הכי רוצה. אני משערת שזה כך, כי מלשמוע את הסיפורים הקטנים שלה על מקרים שהיא טיפלה בהם, לראות את הדחף שלה לעזור, להקל על מצוקות אנושיות, ברור לגמרי שהיא מעולם לא נעצרה בטיפול במה שהמחקר הרשמי לימד אותה. היא מצאה את הדרך לעזור.

מה שציער אותי בכל זה היה להבין שאישה רבת עניין ופעלים, סקרנית ויסודית כל-כך, בכל זאת מתדפקת עד עכשיו על השערים הגבוהים של עולם אקדמי-מדעי צר-מבט, כדי לראות יותר 'רצינות' במפעל חייה. עולם שלא מתכוון לפתוח פתח למה שיכול להטיל ספק במחקרים שמשפיעים על חיינו, גם אם הם מוגבלים ולעיתים קרובות השפעותיהם מזיקות עבור חלק מהאנשים.

להערכתי, השערים לא ייפתחו. לו רק בגלל שהמסקנות אליהן היא מגיעה, נסמכות בין השאר לא רק על ידע מחקרי והבנתו, אלא גם על הרבה פיסות מידע לא מדעי שמגיעות מכל מני כיוונים. היא הרכיבה פאזל עשיר שמה שעולה ממנו זו מסקנה מתקבלת לגמרי על הדעת, שכל ישר, היגיון בריא. אבל הדרך בה הגיעה למסקנה הזו, לא עומדת בדרישות הסף של מחקר אקדמי. היא שבה ואמרה, "אף חוקר עדיין לא ראה…". רוצה לומר שרק אם חוקר יראה זה ייחשב. אני רציתי לומר לה שאולי לא ראה במעבדה, אבל אם היה מביט החוצה מחלון המעבדה, הוא היה רואה את הדבר ההוא פחות או יותר בכל מקום. לא אמרתי.

מתנה מאישה קורנת סקרנות לחיים

כל זה החזיר אותי לחשוב על עומק ידע ורוחב ידע, ולחשוד בכך שהפרספקטיבה הרווחת גורמת לנו להסתכל עליהם כהפכים. כמו בקביעה העממית הידועה – Jack of all trades, master of none או כמו שבעברית – אם תתעסקי ביותר מדי דברים תהיי שטחית ולא טובה בשום דבר.

מהחוויה האישית שלי אני יודעת שהקביעה הזו אינה נכונה. לא במקרה שלי, וודאי שלא במקרה שלה ולא במקרים רבים אחרים. אז יכול להיות שהשאלה היא איך ואיפה מודדים – עומק, רוחב, רמה, אפקטיביות. אם אנחנו מודדים לפי קטגוריות מוגדרות מראש שמגיעות בדרך-כלל ממערכות השכלה או תעשיה, אז עומק ורמה נקבעים לפי היקף ידע, מיומנות או וותק באותה קטגוריה. רוחב הוא לא דבר רצוי. לאור התפיסה הזו, לא כל-כך מפתיע שאנשים העוסקים בכמה תחומים נתפסים כאחד מכמה סוגי חריגים: או שהם מבולבלים, או שהם לקויים, או שהם גאונים, או שהם מאחזי עיניים.

אלא שבמציאות, החיתוך הברור בין קטגוריות, שאני לא בטוחה שבאמת התקיים מעולם מחוץ לחלקים מסוימים בעולם האקדמי והעולם התעשייתי, מיטשטש והולך. סימן קטן לכך הוא מטרד מוכר לא רק לילדי לאונרדו: כמה פעמים קרה שהייתם צריכים לבחור לעצמכם קטגוריית תעשיה או סוג השכלה מתוך רשימה באיזה אתר, ולא הצלחתם למצוא את הקטגוריה המדויקת שלכם כמו שאתם רואים אותה? ברוב המקרים, אחרי שגיליתם שאין 'אחר', בחרתם פשרה.

עוד מטרד בעניין מדידה לפי קטגוריות קבועות מראש היא העובדה שאנחנו משקיעים לא מעט ברכישת השכלת המשך, שרובה אינה אקדמית ולא 'נחשבת'. בהתחשב בכך ששוק העבודה דורש למידה מתמדת והסתגלות מהירה לשינויים, אין שום סיבה שלימודי המשך, השתלמויות, סדנאות, השתתפות באירועים מקצועיים וכו' לא ישוקללו כחלק מסך ההשכלה שלנו. בעניין הזה שווה לבדוק את open badges project, מערכת טכנולוגית שעוזרת לשקלל ידע ומיומנויות שנרכשו במגוון מקומות, כדי שלומדים יוכלו לזכות בהכרה ראויה על מאמציהם.

באותה מידה נראה לי נכון לצבור לזכותי את כל מה שעשיתי, בכל תחום ובכל שילוב. איך מודדים? לא שאלה שאין לה פתרון. אפשר למדוד כל סוג של השפעה, שינוי או תרומה – אם רק רוצים. זה עניין של תפיסה.

סימן חשוב לכך שרוחב מתפתח להיות מדד בעל ערך הן התכניות הבין-תחומיות, הרב-תחומיות והעל-תחומיות. מהאחרונות יש כרגע מעט מאוד, נקווה שתהיינה יותר. כאן נכנסת לתמונה אפקטיביות כמדד משמעותי. תכניות כאלה שואפות לספק ללומד את כל הכלים הדרושים להיות אפקטיבי בהתמודדות עם סוגיות המשתרעות על שניים או יותר תחומים, או כאלה שלא נפתרו עדיין בעזרת מומחיות בתחום אחד או שניים.

יש עוד כמה אפשרויות לבדוק

אם חייבים קטגוריות, אפשר להמציא קטגוריות חדשות שמשלבות ידע מכמה תחומים. ידע שיש ממנו בדיוק מספיק כדי ליצור קטגוריה חדשה. יש כבר קטגוריות חדשות ומי יודע אילו עוד פטנטים ימציא לנו הדמיון האנושי.

אפשר להסתכל על כל העניין מהקצה השני – מצד המטרה. קודם לקבוע מטרה ואז לבדוק מה צריך לדעת כדי להגיע אליה. לא פחות אבל גם לא יותר.

יש גם את האפשרות להעביר ידע מתחום אחד לתחום אחר וליצור קפיצת דרך. נראה לי שאני עושה את המעבר הזה לא מעט.

הכי מעניין לדעתי, יהיה להגיע למצב בו צרכים מוצגים לפתרון, בלי להכתיב את הדרך או התחום ממנו יגיע הפתרון. מצב בו רעיונות יעמדו לבדיקה בשל מידת ההשפעה לטובה שהם יכולים לחולל בחייהם של אנשים, לא בשל מי שהגה אותם. אולי מצב בו צרכים מוצגים לפי קטגוריות צורך, לא לפי קטגוריות מקצועיות.

מי יודע.

הרכבה
מקור: פליקר

אמר לי פעם מישהו שבמקום להתלונן על מה לא טוב, עדיף לבנות חדש, יותר מוצלח. אני נוטה להסכים. אני רואה מה יכול להיות אחרת לטובה כשמקטינים את המגבלות המנטליות של כל מי שקשור, כולל הילד לאונרדו עצמו.

יש לי הרגשה שיותר קל לקבל עזרה כילד לאונרדו, מילד לאונרדו אחר. אולי אנחנו יכולים לחשוב יחד, לדמיין מצב חדש ואז לעשות צעדים כדי למצוא את הדרך ליצור אותו. המניע המרכזי שלי הוא לכנס את מה שצריך כדי שאנשים יוכלו להניע שינוי בחייהם.

בודקת כרגע מה תהיה הדרך הקלה ביותר לנהל שיחה כזו.

רשומה קודמת
רשומה הבאה
Loading Facebook Comments ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *