מתכווננת לעידן הבא

ילדי לאונרדו מתכוננת לעידן הבא

ילדי לאונרדו יכולים לגלוש ליצירה עמוקה והרפתקנות של מגלי ארצות, ולהשתיק די בקלות את התוכי שמצפצף "ומה עם כסף?". זה לא שאנחנו לא צריכים כסף ולא שאנחנו לא רוצים כסף. אלא שברוב המקרים, מי שרוצה לשלם כסף לא מוכן לשלם על מרכיב היצירה. הוא רוצה תוצר, תועלת, ורק את הביס שהוא צריך כרגע. הדרישה הזו, נראית לנו לא הוגנת. בשוק שהפך את התחרות על מחיר לאמצעי בידול מרכזי, ומחיל על תהליכי יצירה תפיסה תעשייתית, דורשים מאתנו להתמקד בדבר אחד ולהפוך אותו לפס-יצור. דוחפים אותנו לעגל פינות עומק ואיכות כדי לשרוד בסך הכל, לא יותר. אנחנו לא אוהבים את זה. אנחנו נאלצים לוותר על זמן שאמור להיות מוקדש ליצירה ומאבדים את הגישה למעיין שבגללו מחפשים אותנו מלכתחילה. יש לזה פתרון, קודם נסתכל קצת יותר על הבעיה.

אנחנו חיים בתקופה מוטת-תועלת מיידית. אנשים נמדדים על-פי כמה תועלת הם מספקים ובאיזו מהירות, וכמה תועלת הם מצליחים לגרוף מהר ככל האפשר. מה שפעם למדו ביסודיות, רוצים עכשיו בחצי-יום סדנה, רצוי בהרצאה של שעה, עדיף בטיפים, והכי טוב – בתובנה בת שורה. נתח גדול מהעולם לא באמת מעוניין לדעת, לחשוב 'מחוץ לקופסה' או להיות יצירתי, אלא אם אלה מאוששים ומחזקים את מה שהם כבר מאמינים בו, או שאפשר להפיק מהם רווח כספי. אם אנגלית נוחה לכם, שווה לקרוא את המאמר TED talks are lying to you.

אם אתם ילדי לאונרדו שכבר חיים כמה שנים על הכדור:

  • כפייה של מושגי תועלת ומיקוד חד על התהליך היצירתי מרפה את ידיכם. לעיתים קרובות יוצא שאתם ממלאים את השדה 'מטרות ויעדים' במידע שנראה לכם לגופו של עניין, רק כדי לגלות שהתכוונו שתכתבו בז'רגון פדגוגי-ביורוקרטי, מדיד וקצר או בסיסמאות.
  • יש לכם משאלת לב – למצוא דרך להימלט למקום בו לא לכל פעולה יש מטרות ויעדים.
  • מדי פעם אתם פוצחים במבצע 'להיות בסדר'. זה לא מחזיק מעמד ומצריך משאבים רגשיים ונפשיים מונומנטליים.
  • ככל שהדיבור על מיקוד ותועלות מתגבר, וכל זבוב משוכנע שהוא פיל, אתם מתקדמים במחשבות לכיוון ההפוך: הרעיונות שלכם ממריאים עוד יותר קרוב למקום בו יושבים המלאכים שאחראים על להציל את העולם.
  • אתם יודעים שהתוכי צודק בהקשר מסוים. מה שמעצבן בו היא ההתעקשות לצפצף את אותו צפצוף ללא אבחנה.

עבור יוצרים, המצב הזה בלתי נסבל. יש מקום לתועלתנות, בעיקר במה שנוגע לעשייה; לא בהכרח במה שנוגע ליצירה ולתהליך היצירתי. יש אפשרות לחיבור בריא בין הדברים ובתנאי שהעשייה והתועלתנות לא תקבלנה את כל המגרש לעצמן. אחרת קורה שכותב מצוין שאני מכירה, מכנה את עצמו "פועל עברית". זה היה לפני עשר שנים, היום מחליף אותו רובוט. חלק מזה קשור בוויתור שלו על יצירה. כשמוותרים על יצירה, משאירים את המגרש למי שיעשה את העבודה מהר ובזול, ואת הרווחים למי שמעסיק אותו.

אז איך עשו את זה פעם? ההבדל בינינו לבין אנשי אשכולות בתקופות שקדמו למהפכה התעשייתית הוא זה: קצב, סוג ההזמנות, סדר גודל המשאבים. פעם היו מזמינים פרויקטים גדולים, שקיבלו את הזמן והמשאבים המתאימים לפרויקטים כאלה, כל פרויקט לפי טיבו. לא שחסרו לקוחות רודנים. אלא שהסדרי גודל אפשרו להתקיים ולהתפתח, אם ידעתם לעשות עבודה. הם שילמו גם על תהליכי החקר, או על מה שמכנים היום מחקר ופיתוח.

כיום, הזמנות כאלה נדירות ולא תמיד מי שזוכה בהן הוא זה שיודע לעשות עבודה. בכל מקרה, הן נדירות. בעולם העבודה החדש, מה שיקבע את יציבות התעסוקה שלנו היא היכולת להעריך, לתכנן, לעצב, לבצע ולשנע סדרות של פרויקטים במהירות, בכל מני תחומים, כל מני פורמטים וביצירתיות. כאן לדעתי מגיעה שעתם הגדולה של ילדי לאורדו.

זה עדיין לא אומר שיהיה קל יותר באופן מיידי. זה רק אומר שאם אנחנו מוכנים ללמוד ולהתפתח – שזה משהו שאנחנו אוהבים לעשות – נוכל להגיע למצב של יציבות תעסוקתית כילדי לאונרדו, ולהפיק רווח כלכלי. לא נצטרך לוותר על יצירה ולהתחפש למתמקדים.

מכאן והלאה, החלק העיקרי של הרשומות יעסוק בלמידה הזו: שיעורים ותרגילים, תשובות לשאלות, השראה ויצירה, ובהמשך גם רשומות בהן אארח ילדי לאונרדו אחרים. אין שאלה קטנה או טיפשית מדי, אין מישהו שאין מה ללמוד ממנו. השאיפה שלי היא לעזור לכולנו להתפתח, בתקופה מבולבלת מאוד.

לפני שאני מתחילה את ה'מכאן ואילך', אני מניחה כאן מחשבה שמתאימה לזמן הזה, של עיסוק ברעיון היציאה מעבדות לחרות: זו הולכת להיות חתיכת דרך. התוכים יצוצו שוב ושוב. רעיונות ומיזמים ייכשלו בדיוק כמו שרעיונות ומיזמים אחרים יצליחו. זה בלתי נמנע. חיפשתי משהו שיעזור לי לזכור שהתוויות שנוטים להדביק לכל דבר הן לא תעודת ביטוח ולא תעודת פטירה לכלום. אני מעדיפה אמפתיה והתקדמות. מכל מה שמצאתי, אלה למטה הם השניים שטובים לי ואני מקווה שיהיו מספיק טובים גם עבור חלק מכם. יש עוד, ואני בטוחה שתמצאו את אבן הקסמים שמונחת בכיס למתי שצריך – אם רק תחפשו.

שיהיה חג-שמח ואביב נהדר.

"אתה בונה על כישלון. אתה משתמש בו כקרש קפיצה. סגור את הדלת על העבר. אתה לא מנסה לשכוח את השגיאות, אבל אתה לא מתעכב עליהן. אתה לא נותן להן טיפה מהאנרגיה שלך, מהזמן שלך, ולא מפנה להן מקום במרחב שלך." – ג'וני קאש

רשומה קודמת
רשומה הבאה
Loading Facebook Comments ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *