מומחיות

חינכו אותנו לחשוב שמומחיות היא שאיפה רצויה. זה נכון. היכולת לעשות משהו כמו שצריך, באמת טוב, תורמת לתחושת אושר וסיפוק. גם חינכו אותנו לחשוב שמומחיות מתבססת על מיקוד כפייתי: קראנו אודות מדענים פורצי-דרך שנבלעו במעבדת מחקר מוארת באור קלוש, מסרו את עצמם למאות חזרות על אותו ניסוי, עד אובדן הקשב לצרכי הגוף והקשר לסביבה. ציירו לנו בקווים רומנטיים עד אובדניים, פורטרטים של טוטאליות. הפנו את מבטינו להסתכל בהערצה על בלרינות, מוסיקאים, ספורטאיות, מדענים וסדרה של ילדי-פלא, שהצליחו לתקוע דגל על איזשהו ירח והפכו לכוכב. הדגישו בפנינו שכדי להגיע לשם, הם ויתרו על הרבה דברים אחרים. סיפורים מופלאים ועצובים, בדרך ההפוכה לאושר.

סיפורים מופלאים כאלה, הם שעווה רותחת על נשמה של ילד לאונרדו. אני זוכרת תחושות קריעה פנימית מול סיפורים כאלה, דמעות, זעם איום על מי שסיפר לי אותם כדי לתת לי מוטיבציה. אז לא ידעתי את מה שהוכיחה בהמשך המציאות: הלהט של ילדת לאונרדו, הסקרנות להבין דבר מה, ללמוד איך הוא עובד, למה הוא מתאים, הוא דלק פנימי שלא מפסיק לבעור לעולם. הוא עובר אתי מעניין לעניין, פועל מעצמו ולא כלה. אני צריכה לעשות את החלק שלי, כדי שהוא לא יישאר כלוא בפנים.

יש רוטציה טובה

ילדי לאונרדו לומדים מתוך עשייה, שהם מסוגלים להגיע להישגים גבוהים מאוד בכמה תחומי עניין. הדרך שלנו לעשות את זה היא מחזוריות, רוטציה, שעוזרת לנו החזיק את עצמנו מחויבים, נלהבים ומתקדמים. כל מי שמכיר את המחקרים החדשים על למידה, יודע שרוטציה בין לימוד ממוקד למצב נינוח יותר של המוח, בין נושאים, בין מקומות לימוד ועבודה, בין תחומים, בין לימוד בהתבודדות ללימוד בקבוצה, משכללת ומעמיקה את מיומנות הלמידה ומשפיעה לטובה על איכות ההישגים. רוטציה כזו יכולה לקרות בכמה אופנים. יש יותר מדרך אחת לארגן את היום, את השבוע, את החיים. יש ימים בהם פשוט לעבור נושא בכל שעה, יש ימים חצי ממוקדים וחצי חולמניים, יש שמקדישים יום בשבוע למיקוד חד מול מטרה מסוימת ובכל השאר נעים בחופשיות, יש שמקדישים שבוע ברבעון לתנועה מהירה בין נושאים ובשאר מתמקדים. יש גם ההיפך. אפשר לנהל רוטציה גם בתוך מסגרת קשיחה.

רוטציה לא סותרת מומחיות. כדי להתמחות, נדרשים ידע, מיומנויות ושליטה בכלים לרמה שהיא מעבר לממוצע, עד ליכולת לפתח ידע עצמאי. מי אמר שחייבים לעשות את הכל ביחידת זמן רצופה? אמר מי שנוח לו לומר. סטודנטים יודעים מצוין שבחלק מהמקצועות המסקרנים אותם הם לא יכולים להעמיק למידה בגלל רוטציה מהירה מדי, דחוסה ליחידת זמן רצופה וארוכה. סטודנטים לשעבר מבינים היטב שאם הייתה אפשרות לחלק את הלימודים, הם היו לומדים הרבה יותר לעומק. מרווחים מאפשרים עיכול, הפנמה, עיבוד, חיבור עם ידע קודם ויצירת ידע חדש, נדבך על נדבך. האבסה פחות פרודוקטיבית ומפריעה לבנות הרגלים בריאים.

אומרים שכדי להגיע לרמת מומחה, צריך לעסוק באותו עניין עשרת-אלפים שעות. לא מדובר בעשרת-אלפים שעות שחלפו, אלא שחלפו בעשייה מתוך עניין, סקרנות, למידה, התלהבות והתפתחות. עיסוק בריבוי עניינים שיש לכם סקרנות לגביהם, אם יודעים לכנס אותם תחת מטריה אחת ולנהל את העיסוק, יכול להביא אתכם לרמת מומחה מהר יותר, בגלל ריבוד הלמידה ויצירת קישוריות חזקה במוח, ומתוך שמחה.

stairs-people-airport-escalators

שתי דוגמאות

עצמאית, כל מה שקשור בהיסטוריה מרתק אותה ובמיוחד תפקיד הלבוש בתרבות וההתייחסות לגוף האישה. היא מעמיקה בלימודי תולדות האמנות, בהיסטוריה של אותם מקומות הנותנים לה השראה, היא נוסעת למקומות כאלה, מעניינים אותה מאכלים, מוסיקה, אנשים ונופים. היא מעצבת ומשנה את הסטודיו שלה תקופתית כך שישרה את האווירה המתאימה לה, בונה תפאורות, ומצלמת יוצא מן הכלל. יוצרת קולקציות ביגוד מרתקות, אי אפשר לקנות בגד שלה מבלי לפגוש אותה, מה שמאפשר לה להגשים עוד עניין שיש לה – באירוח. היא מרצה על מרחבי תרבות ואומנות עממית, משווקת באמצעות שיתופי-פעולה הנוגעים בתחומים אחרים שמעניינים אותה ומאפשרים לה ללמוד עוד משהו, באותו זמן מושכת לקוחות דרך האינטרנט ועושה זאת בעצמה. את הצמחים מהגינה הקטנה שהיא מטפחת בסטודיו, תמצאו בתוך הכוסות שלכם, אם תגיעו אליה. העומק, האיכות, ריבוי הרבדים, מעיין היצירה והחדשנות שלה, הרב צדדיות בחוויית המפגש אתה, היכולת שלה להבין את מי שנמצאת מולה, ויברציית החיים שהיא מייצרת באופן בו בחרה ללכת עם כל מה שמסקרן אותה, מבדלים אותה ומעמידים אותה בדרגת מומחה. התיאור שקראתם כולל שורה ארוכה של מקצועות ותחומים, הלקוחות מחפשים אותה לעיצוב אופנה. זו המטריה, זה שם המומחיות, זה הסימוכין למוכנות של לקוחות להגיע עד אליה, לבלות אתה זמן ולשלם את המחירים שהיא קובעת. בפועל, היא נוגעת בכל מה שמסקרן אותה.

שכיר, עם סקרנות אדירה לכל מה שמזיז אנשים: דיבור בפני קהל, שכנוע, מוטיבציה ושלל עניינים אחרים. כדי לשלב את הסקרנות שלו לתוך העבודה, הוא הציע לחברה לקיים 'אתנחתא' שבועית עבור כל העובדים, להרחבת הדעת. הוא מאתר אורחים, משוחח עם כל אחד מהם, מרכיב תכנית מגוונת מאוד מפני שיש לו עניין בנושאים רבים – וכך נמנע מתלונות על חד-גוניות, דואג ליידע את שאר העובדים, מניע אותם לבוא, ומלווה כל דובר באופן אישי מהרגע שהוא מגיע ועד שהוא עוזב. כשאחד מהם נראה לו איש שיחה, מישהו שיהיה מוכן לשבת לדבר אתו, הוא מתנפל על ההזדמנות ושואל ומברר ומתייעץ. בשיחות האלה, מעבר לטיפים בעניין דיבור בפני קהל, הוא שואל הרבה על איך 'קוראים' קהל, איך מצליחים להבין מה אנשים באמת רוצים, איך לגשת לשיחה באופן שיחולל כנות ואינטימיות במהירות, איך להבין מה עובר לאנשים בראש. כל הלמידה הזו נמזגת לתפקיד הרשמי שלו בחברה – מנהל מוצר, בעיקר תכנון מוצר, מה שהופך אותו למומחה בהגדרת בעיות שוק. בנוסף, הוא מפתח את יכולת הדיבור שלו בפני קהל כעיסוק נוסף, אוסף לעצמו הזדמנויות להתאמן במקום העבודה ומחוץ לו, ושואף להיות מומחה גם בעניין הזה.

buddha-statue-546458_1280

בדוגמאות כאלה, ריבוי תחומי עניין נתפס כהזדמנות, לא כהפרעה במיקוד. בנוסף, אנשים כאלה נוטים לשתף ידע כי הם לא פוחדים לאבד דבר יקר אחד. הם נוטים לכתוב, ללמד, להדגים, לקדם, להיחשף ובזאת מתקדמים עוד יותר במהירות לכיוון מומחיות.

"אבל להיות שכיר, במקום עבודה אחד, תחת כותרת אחת, זו פרנסה יותר טובה…"

אז מה, פתאום הדשא של השכן ירוק יותר?

הייתה תקופה כזו במאה העשרים. סטודנט שרק סיים אוניברסיטה נחטף לעבודה בחברה גדולה, עשה את מה שצריך, עשה גם את מה שנכון, טיפס ועלה בסולם הדרגות וכעבור לא מעט שנים, פרש לגמלאות עם משכורת טובה, בונוסים ואפס דאגות כלכליות. באותה תקופה, אם היו תנודות חזקות בשוק והוא פוטר, כמעט תמיד גייסו אותו בחזרה לאותו מקום, בתפקיד זהה או דומה, ברגע שהשוק התייצב.

זה לא מה שקורה עכשיו. משרות נעלמות, משרות עוברות למקום אחר על הגלובוס ואלה לא תופעות זמניות. הטכנולוגיה זוללת משרות ומחליפה אותן ברובוטים ואלגוריתמים, גם מיזוגים ורכישות. סגנונות ניהול קצרי-רוח שואפים לסחוט 'יותר בפחות' מכל עובד. בוגדנות מעסיקים מובילה לצניחה בנאמנות עובדים. אנשים בגיל ארבעים ומעלה שפוטרו, מתקשים למצוא עבודה, שזה הזוי לחלוטין. נאמנות וחריצות כבר לא מבטיחים תעסוקה. הרעת תנאי פרישה, הרעת תנאי עבודה – קבל או התפטר.

אם תקבלו את העובדה שכבר אין קשר בין מיקוד בדבר אחד וביטחון תעסוקתי, תחסכו לעצמכם את ההרגשה המטרידה שאולי כדאי עניין אחד במקום אחד, כי שם יותר בטוח. הדשא של השכן לא באמת ירוק יותר. גם אם נראה שכן, השאלות הן: לכמה זמן, והאם אתם מוכנים לעבוד בתנאים שילכו וישתנו לרעה במרבית המקרים.

למען האמת, קבלת הנטייה הרנסאנסית, ולא המלחמה בה, מזמינה תועלות כלכליות מובהקות. גם לשכירים. על כך, בהמשך.

רשומה קודמת
רשומה הבאה
Loading Facebook Comments ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *