סיפור חדש ל'מה צריכות נשים'

[במסגרת פרויקט בית יוצר 30/100]

מעשיות קלאסיות של נשיםתרגום לסיפור מתוך הקובץ The Waking World שריכזה והוסיפה משלה Chinen. על דיכוי ושחרור עצמי, שימור הקן לאורך המסע, הקול הפנימי, מקדש טוב לנשים, מפלצות אמתיות, ועל התפיסה המוטעית של נשים חזקות כמפלצות שאם כורתים אותה (את התפיסה), משחררים את כולם, חיים בטוב ובשלווה. מידע על תכנית הסיפורים 'מה צריכות נשים' אפשר למצוא כאן.

שלוש ביצים קטנות
מעשיה של בני העם הסוואזי, אפריקה

פעם, אישה חיה עם בעלה ושני הילדים שלהם. הבעל היה אדם אכזר, שהכריח את אשתו לעבוד משחר עד דמדומים, הכה אותה ללא סיבה ואפילו שרף אותה במקלות בוערים. בסופו של דבר, זה הספיק לה. כשבעלה הלך לחגיגה, היא אספה אומץ, את הילדים, וברחה לכיוון ההרים. היו הרבה כפרים מעבר לפסגות, ששם היא קיוותה למצוא עבודה כדי לפרנס את עצמה ואת הילדים.

האישה הלכה והלכה, התינוקת שלה על גבה ובנה הצעיר לצידה. היא עקבה אחר יובל שהיה בקושי זרזיף מים בעונת היובש. כשעצרה לנוח, הבחינה בקן ציפורים מונח על עץ ערום מעלים. היא הרימה את הקן במחשבה שיהיה צעצוע טוב לילדיה. היו בפנים שלוש ביצים קטנות, למרות שהיה חורף. "היזהרו לא לשבור את הביצים," אמרה לילדים, ונתנה להם את הקן לשחק בו.

היא המשיכה בדרכה עד שירד הלילה. הביטה סביב, לא ראתה מחסה, ונבהלה. "מה עלי לעשות?" שאלה את עצמה, חושבת על חיות טרף שמשוטטות בלילה. איך תגן על ילדיה? קול קטן ענה, "קחי את הדרך לימין." האישה הייתה מופתעת כי הקול הגיע מאחת הביצים בקן. לימינה הייתה דרך, כמעט נסתרת תחת הצמחייה.

האישה הלכה בדרך, והגיעה לבקתה גדולה. אף אחד לא ענה לברכת השלום שלה. היא נכנסה ומצאה בית מלא קערות חלב טרי ופירות בשלים. היא האכילה את הילדים, אכלה ארוחה טובה בעצמה, ושלושתם נרדמו, מותשים מהבריחה.

בבוקר השכימה, העירה את הילדים, והם המשיכו במסע לעבר ההרים. כשהגיעו להצטלבות, תמהה האישה והתקשתה להחליט באיזו דרך ללכת.

"בחרי בשמאל," אמר קול קטן שבקע מהביצה השנייה. האישה הלכה בעקבות העצה והגיעה לבקתה עצומה. בתוך הבקתה ראתה ענק מפלצתי כל כך גדול, שהנחירות שלו זעזעו את האדמה. שיער אדמוני כיסה את היצור, שתי קרניים אדירות בקעו מראשו וזנב עבות נכרך סביב גופו. כדים מלאים דם הקיפו אותו. היא לא העזה לזוז ממקומה, מחשש שהיצור יתעורר ויבלע את שלושתם.

האישה שמעה את הביצה השלישית, "הרימי את האבן הלבנה הגדולה שליד הדלת, טפסי על הגג, והפילי אותה על המפלצת!"

"האבן גדולה מדי!" היא מחתה ברכות. "איך ארים אותה?"

"עשי כדבריי," התעקשה הביצה.

האישה הרימה את ילדיה אל הגג כדי שיהיו בטוחים, אחזה באבן שליד הדלת ולהפתעתה הניפה אותה בקלות. טיפסה אל הגג, הציצה דרך פתח העשן, והתכוונה להטיל את האבן על המפלצת. פתאום, נכנס לתוך הבקתה עוד ענק מפלצתי, גורר אתו גופות של כמה אנשים.

האישה חנקה צווחה, והניחה את האבן. "לא אצליח להרוג את שניהם באבן אחת! אחד וודאי יתפוס אותנו ויאכל אותנו! מה עלי לעשות?"

שלוש הביצים לחשו יחד, "חכי עד שיירדמו, ואז תמלטי." היא המתינה בשקט ונענעה את ילדיה כדי להרגיע אותם. הענק השני רחרח את אוויר הבקתה מספר פעמים, משך בכתפיו, בישל את המתים ואכל אותם. לבסוף נרדם.

כשנחירות שני הענקים טלטלו את הבקתה, היא זחלה במורד הגג ונמלטה עם ילדיה. היא רצה עד שבקתת המפלצות יצאה מטווח הראיה שלה, אל ההרים. הדרך המשיכה לתוך סבך עבות והיה קשה לה לראות מה יש לפניה. אחרי פיתול חד אחד, היא מצאה את עצמה בקרחת יער, מוצלת בעץ-עד עצום. שוב קפאה: תחת העץ ישנה מפלצת אדירה, גדולה משני הענקים. שערה סמיך ודהוי, אפה מוארך כמו קרניה וזנבה.

"ענקית! מפלצתית!" לחשה האישה בבעתה. לא הייתה דרך קדימה אלא לצד המפלצת. האישה לא התכוונה לשוב לאחור, מהפחד לפגוש בשני הענקים מהבקתה. "מה עלי לעשות?" לחשה.

שוב דברו הביצים הקטנות יחד, "קחי את הגרזן שמונח לידה, טפסי על העץ, והפילי את הגרזן על ראשה!"

האישה חשבה רגע, הניחה את הילדים גבוה על העץ כדי שיהיו בטוחים, והרימה את הגרזן העצום. רועדת מפחד טיפסה אל הענף מעל המפלצת והניחה לגרזן ליפול. הוא הכה בראש המפלצת, שגנחה קצת, מופתעת.

"מהרי!" קראו הביצים. "רדי מהעץ והשתמשי בגרזן כדי להרוג את המפלצת לפני שהיא תתעורר!"

האישה קפצה מהעץ ואחזה בגרזן. המפלצת פקחה את עיניה באטיות והאישה רעדה עד העצם האחרונה בגופה. היא רצה לעבר הענקית והכתה בה בגרזן. המפלצת צווחה, נפלה על צידה ומתה.

רגע אחר-כך, גוף המפלצת נפער לאורכו, ומתוכו יצאו מאות נשים, גברים, ילדים, על עדרי הבקר שלהם, העיזים והחזירים. כולם נאספו סביב האישה וקדו קידה עמוקה.

"שחררת אותנו מהמפלצת," אמרו. "היא בלעה אתונו, וחיינו בבטן שלה שנים רבות." מתוך הוקרת תודה, הם ביקשו מהאישה להיות מלכתם.

האישה התנגדה. "לא אני הצלתי אתכם, אלא שלוש הביצים הקטנות האלה!" אמרה, מצביעה על הקן. באותו רגע רעדה האדמה, הביצים נעלמו, ובמקומן הופיעו שלושה נסיכים.

המבוגר מבניהם כרע ברך לפני האישה. "בעזרת האומץ שלך," אמר, "שחררת אותי ואת אחי מלחש מרושע." אז ביקש את ידה. "את חופשיה לעשות כרצונך," הסביר הנסיך, "כי בעלך בכפר הישן שלך, נפטר." האישה חשבה רגע וקיבלה את בקשתו. כך נישאה אישה האמיצה לנסיך לעיני כל הנוכחים. היא הייתה למלכת ארצה החדשה, והוא היה לבן זוגה. מאותו יום הם חיו יחד ועם ילדיה בשמחה ובשלווה.

Loading Facebook Comments ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *