הבעה של דמויות קו

[במסגרת פרויקט בית יוצר 30/100]

 

[כדי לצפות בכל התמונות, הקליקו על שורת הנקודות הצהובות בראש התצלום]
סיקרן אותי לברר איך נוצרת הבעה בדמויות קו – הציורים הפשוטים האלה שעשויים מעיגול לראש, קו לגוף ועוד כמה קווים לגפיים. עוד לפני שהנחתי את הטוש על הדף הראשון, קפצה לי שאלה –

איך נוצרת הבעה בקו?

ציירתי כמה דפים עם קווים והתבוננתי. הציורים נחלקים בעיניי לכמה קבוצות:

  • קווים פשוטים שפשוט עובדים. הם נראים לי מעניינים למרות שאין בהם משהו 'מיוחד'.
  • קווים שמעלים אצלי אסוציאציה של משהו. אני מתקשה להתבונן בהם במבט נקי, בלי שהראש יתחיל להוסיף בהם פרטים של הקשר גדול יותר מהקו עצמו.
  • קווים שמיד הופכים לציור בסיסי, כמו קו-מתאר של נוף.
  • קווים שלמרות שהם לא פשוטים, יש בהם משהו מעניין, וכדי להיות מעניינים הם לא חייבים להזכיר לי משהו.
  • קווים שכמה שלא אהפוך ואתבונן בהם, נראים לי לא מעניינים.

וקפצה לי עוד שאלה –

האם יכול להיות שיש קווים שהם מעניינים בזכות עצמם?

עם השאלה הזו הלכתי למפגש בקולגיום 'כאן'. הצגתי אותה בפני חברי הקבוצה. מתוך השאלה עלו תשובות ושאלות חדשות. הבעה בקו היא תולדה של קומפוזיציה, מיקום על הדף ובהקשר, שימוש בכלי כזה או אחר, הקשרים תרבותיים ואסוציאציות.

עם זאת, כך למדנו מדוד זונדלוביץ, יש קווים מעניינים בזכות עצמם. אלה קווים שדמותם יושבת אצלנו במוח הקדום כסמלים או כחלק ממנגנון פיענוח העולם שלנו. אנחנו סומכים יותר על קו ישר – אנכי או אופקי. הוא בטוח בעינינו כי הוא מובן לנו, יציב וגם משאיר לנו מקום. קווים אלכסוניים ו'פעילים' כמו קווים גליים, מעלים אצלנו יותר תהיה, הם חשודים. ככאלה, הם גם מושכים את תשומת הלב שלנו לנסות להבין מהם. קווים 'פעילים' מדי יכולים להיות עומס או קונקרטיזציה גבוהה מדי עבורנו. הם לא משאירים לנו מקום.

ההבנות האלה התגלמו עבורי מיד במקום אחר: כשמתבוננים על כמה עשרות מספרי סיפורים בפעולה, אפשר במפורש לראות כמה גדול יותר כוחם של אלה שזזים פחות; אלה שעומדים רוב הזמן במקום ויוצרים את תמונות הדמיון בעזרת מילים, קול ומחוות מינימליסטיות. כשמספר כזה זז מהמקום או מחווה תנועה, היא קצרה, ספציפית, בולטת ומיד הוא חוזר ממנה למרכז שלו. האימפקט של החריגה על הקהל גדול ומשמעותי. זאת במובדל ממספרי סיפורים שלא מפסיקים לזוז מהמקום, לנפנף בידיים, להגזים בתנועה ובקול. האימפקט של אלה הרבה פחות משמעותי.

תרגיל שני – קו ועיגול

בשונה ממה שחשבתי לפני שציירתי, עיגול על קו לא מיד נתפס כראש של דמות. יש בציורים מערכות יחסים קו-עיגול שהן לא דמויות ועם זאת, מעניינות. קו-עיגול ביחסים נכונים של מיקום, סוחבים ישר לכיוון דמות. מעניין לגלות בכמה מעט אפשר ליצור הבעה של דמות בקו אחד ועיגול אחד. עדיין, אלה דמויות גנריות מאוד, לא שזה רע. רק מעניין לדעת מה המינימום שצריך להוסיף כדי שהדמות תפסיק להיות גנרית.

הבעה בין שני קווים

גם בציורים האלה יש מעניינים יותר ופחות, יש הבעות משמעותיות, יש בנאליות ויש סתמיות. יש שמזכירות יחסים בין דמויות ויש שלא. באחד הציורים בדקתי גם את ההשפעה של הכלי על התוצאה: השתמשתי בשלושה עטים שונים, בטוש קליגרפי ובטוש רגיל. לטעמי, ההבעה החזקה היא בשימוש בטוש קליגרפי. לקו יש יותר חיים, הוא לא אטום, רואים בבירור את כיוון תנועת הציור. לעטים הדקים יש איכות אחרת. הם מאפשרים צפיפות, ריבוי פרטים ומקצב גבוה.

קו עם גפיים

קו עם גפיים הוא 'איש'. אי אפשר לא לראות אותו ככזה. ניסיתי כמה ניסיונות – עם יותר ופחות פרטים. יש כאן עוד הרבה מה לחפש. בציורים אפשר לראות כבר עכשיו מה עובד יותר, מה פחות, מה מיותר ולא אפקטיבי.

סיכום

היה לי מעניין ויש כאן עוד מה לחקור. אני עוד אחזור לעסוק בזה. אפילו הניסיון הקטן הזה השאיר אצלי משהו משמעותי, חידוד של יכולת ההתבוננות, לא רק על קווים.

Loading Facebook Comments ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *